מדוע קק"ל נוטעים יערות בישראל

כתיבת תגובה

Story in English

שני מכתבים שפורסמו בגארדיין בשבוע שעבר (קראו בהמשך) ממשיכים לבטא את הכעס על מדיניותה המקוממת של הקק"ל בנגב.

המחאה נגד הקק"ל התפשטה לבריטניה בעקבות המכתב שהפיצו ארגונים בישראל ובארה"ב נגד ההרס החוזר ונשנה של הכפר הבדואי הבלתי מוכר אל-עראקיב. מאחורי הרס הכפר עומדת כוונת הקק"ל לנטוע על שטחי הכפר את "יער השגרירים".

מכתב המחאה הופץ בתגובה לכנס תורמים גדול שערכה הקק"ל באטלנטה. פעילים של הברית היהודית לשינוי, הפגינו מחוץ לאולם הכנס ואף הצליחו לקטוע אותו. בהמשך הופץ המכתב באתרים רבים בישראל, ארה"ב ובבריטניה ומאות אזרחים חתמו עליו.

בתגובה הפיצו בכירים בקק"ל מכתבים המנסים להתמודד עם ההאשמות החמורות בהן הואשמה הקק"ל כדי למזער את הנזקים הכלכליים שנגרמו ויגרמו לארגון בעיקבות קריעת המסכה התדמיתית המהוגנת של הקק"ל. תגובת הקק"ל זכתה לקשת של התיחסויות פרודיות ואחרות.

מסתבר, כי הקק"ל חוששת חשש אמיתי למעמדה וליכולתה לגייס תרומות על רקע מעורבותה בנישול הבדווים  בנגב. מובן מזה כי בין תורמיה של הקק"ל נמצאים יהודים ולא יהודים רבים  המסרבים לקחת חלק במדיניות גזענית המכוונת להשתלט על אדמות הנגב כדי לייהד אותן ולמנוע מהבדואים התישבות וחקלאות.

המכתבים:

אם דיפלומטים הם גברים מצוינים הנשלחים לחו"ל כדי לשקר למען ארצם (הנרי ווטון), מה התירוץ של שמואל חייק מהקרן הקיימת לישראל למכתבו מה-16 באוקטובר ?

משימתה העיקרית של קק"ל, מיום הקמתה, היתה לרכוש אדמות עבור מתיישבים יהודים כדי להרחיק אותן מן הפלאחים הערבים שעיבדו את האדמה.

כאשר חייק כותב כי עבודתה של קק"ל "אינה מבוססת על השתייכות פוליטית או דתית כלשהי", או שהוא אינו כנה או שהוא לא קרא את מה שכתבה הקק"ל באתר שלה על השימוש בכספי התרומות. שם נכתב כי השימוש בכספים יהיה בין היתר על בסיס השתייכות לדת או למוצא יהודיים.

כאשר בית המשפט העליון פסק בפרשת קעדאן, כי מינהל מקרקעי ישראל (ולכן גם קק"ל) לא יכול לסרב להחכיר אדמות למי שאינו יהודי, הקימה קק"ל שדולה שקידמה חוק חדש, אשר עבר כבר בקריאה ראשונה בשנת 2007. הצעת החוק כללה סעיף הקובע כי "החכרת קרקעות של קק"ל לצורך יישוב יהודים לא יחשבו הפליה פסולה".

בשבוע שעבר נהרס הכפר הבדואי הלא מוכר (כפרים יהודיים אינם אף פעם "בלתי מוכרים") אל-עראקיב בפעם השישית על מנת שקק"ל תוכל להמשיך את נטיעת היערות שלה.

זה איננו פיתוח בר קיימא, אלא התרחבות קולוניאלית על חשבונה של האוכלוסייה הילידית.

אם חייק אינו חושב כי התנהגותה של קק"ל אינה גזענית, מעניין מה היה אומר אילו הקרן הלאומית הבריטית הייתה מסרבת להשכיר או להחכיר את הקרקע שלה ליהודי בריטניה ?

טוני גרינשטיין

ברייטון

שמואל חייק מציג את הקרן הקיימת לישראל כגוף הומניטרי נייטרלי מבחינה פוליטית, התומך בפרויקטים  שאינם שנויים במחלוקת כגון נטיעת עצים לפיתוח הסביבה בישראל. זה נכון שהקק"ל נטעה מיליוני עצים בישראל בשנות ה-50 וה-60 באמצעות תרומות של יהודי התפוצות.

הנרטיב שקידמה קק"ל היה כי האדמה הצחיחה והסלעית הפכה לנווה מדבר ירוק. כילד בשנת 1950, תרמתי בשמחה את דמי הכיס השבועיים שלי לפרויקט הזה, בפעילויות התרמה של הקק"ל בבית הספר של בית הכנסת שלי. יש לי אפילו תעודה המוכיחה כי עצים ניטעו בישראל על שמי.

אבל כאשר ביקרתי שנים מאוחר יותר ישראל, הבנתי את מטרתו הסמויה של פרויקט נטיעת העצים המסיבית. מצאתי פארקים מיוערים רבים שניטעו באתרים של כפרים ערביים שנהרסו עד היסוד על ידי מיליציות יהודיות בשנים 1947-48.

מר חייק צודק: המימון של הקק"ל לנטיעת עצים שינתה את הנוף אקולוגית.

עכשיו אני יודע כי התוכנית של נטיעת עצים, שימשה גם כדי לשנות את הנוף במובן פוליטי והיסטורי, להפוך לבלתי נראים את עקבותיהם של תושביה הקודמים של הארץ.

הטענה של מר הייק כי קק"ל תומכת באוכלוסייה בישראל, ללא קשר לרקע שלהם, מייצגת (אם להשתמש במילותיו שלו) "עיוות של האמת בקנה המידה הגדול ביותר".

ד"ר בארי סטירר

בריטון

אני מהנגב

כתיבת תגובה

Story in English

כך פתח השייח סייח א- טורי את דבריו בפני משתתפי כנס החירום למען הדמוקרטיה שנערך בכנסת אתמול (19.10) . השייח סייח א-טורי העומד בראש הועד המקומי של אל עראקיב דיבר בכאב על הרס הכפר שש פעמים בחודשיים האחרונים. דבריו של השייח היו נרגשים מאד ונגעו ללב הנוכחים. בסיום דבריו קם הקהל כולו על רגליו מחה כפיים וברך את השייח'.

לוח מודעות בירושלים. 19.10.2010 צילום: משה בלמס

כל יום מכריזה הממשלה מלחמה על אזרחים בנגב

השייח' סיפר על כניסת המשטרה לכפר בשלוש לפנות בוקר. על האימה שאחזה בילדים הקטנים כשהקימו אותם ממטותיהם כדי להרוס את הבית שבו ישנו זה עתה. הוא סיפר כיצד שפכו את המים ואת החלב לילדים, הוא סיפר על הברוטאליות של שוטרים על סוסים ועל כלבי המשטרה, כיצד העמיסו על משאיות את תכולתו של מחסן גדול שבו היו מצרכי מזון וציוד של הכפר כולו והותירו את התושבים בחוסר כל.

הוא סיפר על שני אוטובוסים מלאים בבני נוער יהודי שהגיעו לאל עראקיב עם המשטרה. כיצד מחאו כפיים בכל פעם שאחד הבתים הוכרע לארץ בכף הבולדוזר ושרו "עם ישראל חי". "מגדלים ומחנכים את הילדים לשנאה גדולה." אמר בכאב.

ניכר היה שהתמונה הזו נחרתה היטב בזיכרונו ומצמררת אותו בכל פעם שהוא מספר עליה.

הילדים הקטנים בני העשר שואלים אותו, מספר השייח', מדוע הוא מספר להם שהיהודים טובים ? איך הוא יכול להאמין עוד בדו קיום ושכנות טובה כשמשטרה פושעת הורסת להם בתים ורכוש פעם אחר פעם לקול תרועות של בני נוער יהודים ? הוא יודע שהילדים כבר לא מאמינים לו. כבר לא משנה מה יאמר להם.

איפה השוויון הוא מבקש לדעת, איפה הדמוקרטיה ?


השייח סייח א טורי בכנס חירום למען הדמוקרטיה. מתוך כתבה ווידאו ב-Ynet

לא נעקר מארצנו

פרופ' ירון האזרחי ציין שבהעדר חוקה המבוססת על ערכים של שיווין ושל צדק המבטאים נאמנות של המדינה לאזרחיה, הופכים חוקי הנאמנות של הממשלה את העיקרון הדמוקרטי על ראשו. חוקי הנאמנות מגנים על המשטר במקום על אזרחי המדינה ומופנים נגד אזרחי המדינה הערבים. אי אפשר לכפות נאמנות כשם שאי אפשר לכפות אהבה. חוקי הנאמנות עלולים לפורר את המדינה מבפנים.

חה"כ מוחמד בראכה פתח את נאומו בהתייחסות למאבק בנגב וחיזק את ידי תושבי אל עראקיב שהבטיחו להחזיק מעמד גם ב-100 הריסות. המדינה לא מגלה כלפי הבדווים קמצוץ של נאמנות, אמר.

חה"כ ג'מאל זחאלקה אמר בהתייחסו לחוק הנאמנות שמקדמת הממשלה, כי החוקים החדשים נועדו להעמיד את ערביי ישראל בפני בחירה: לאבד את מקומם או לאבד את עצמם.

אם לא יוותרו על זהותם ועל הנרטיב שלהם מאיימת הממשלה יאבדו את מקומם הפיזי. ערביי ישראל לא יהפכו לצל אדם, הוא מבטיח, לא יוותרו על זכויותיהם ומעל הכול לא יוותרו על מקומם. אף אחד לא יצליח לעקור אותם בעודם חיים מהארץ הזאת.

המסלול לדמוקרטיה חלולה

הימין החדש שמיצגים ביבי נתניהו וליברמן אינו הימין הדמוקרטי של מנחם בגין, אמר סעיד נאפע מבל"ד. זהו ימין פשיסטי בדגם האירופי. משטר התובע נאמנות ללא סייג למדינה ואינו מבחין בין המדינה ובין השלטון.

פרופ' יהודה שנהב אמר באותה רוח כי, השימוש במלה גזענות לתיאור יחסה של הממשלה לערבים אינו מתאים, מכוון שההקשר של המושג הוא דמוקרטי. אפשר לדבר על גזענות בחברה דמוקרטית אבל מה שעושה הממשלה הנוכחית הוא חקיקה של חוקים מוגזעים שנועדו לשמש תשתית למשטר לאומני. זה הרבה מעבר לגזענות. המלה "אנטישמיות" מתאימה יותר לתיאור המדיניות הזו וצריך להפקיע אותה מהשימוש הבלעדי בהקשר יהודי.

פרופ' מרדכי קרמינצר אמר ששיווין הזכויות של הערבים הוא סם החיים של הדמוקרטיה הישראלית. חוקי הנאמנות מעלים את ישראל על מסלול שירוקן בהדרגה את הדמוקרטיה מכל תוכן מהותי. גם אירן קוראת לעצמה דמוקרטיה.

מכהנא עד ביבי

רצה המקרה שכנס החירום מתקיים סמוך ליום הזיכרון לרצח יצחק רבין. דניאל בן סימון ומוחמד בארכה ציינו את הדה- לגיטימציה שעשה הימין לממשלתו של רבין בגלל הישענותה על גוש חוסם של הח"כים הערבים. השותפות עם הערבים הפכה את רבין לבוגד בעיני ביבי נתניהו וההמשך ידוע.

מוחמד בראכה הוסיף כי 22 שנה בדיוק לאחר שמפלגתו הגזענית של כהנא הוצאה אל מחוץ לחוק מאמצים ביבי וליברמן את רעיונותיו של כהנא. הרב גלעד כליפא ציין כי בכנסת הנוכחית יושב גם תלמיד מובהק של כהנא וכי חלק מעובדי המשכן הם ממוקירי זכרו של ברוך גולדשטיין. אין פלא אם כך שבכנסת הזו הפך הרעיון של חילופי אוכלוסין, שלפני 15 שנה נחשב לסהרורי למדיניות של ליברמן.

את הביטויים המעשיים של דחיקת הערבים, האיומים הבוטים בעקירה ושלילת אזרחות והעמקת אי השוויון אנחנו רואים ברחבי הנגב במלוא עוזם בתקופת הממשלה הנוכחית. מדיניות ההרס והנישול שנוקטת המדינה כלפי אזרחיה הבדווים היא המשך ישיר של גל הלאומנות. כל התנגדות למדיניות הממשלה הופכת בלקסיקון החדש לבגידה. הבדואים נתבעים לא רק לאבד את מקומם ואת אדמתם אלא כעת גם לשתוק.

השייח סייח קרא לכל אדם עם מצפון לבקר באל עראקיב ולתמוך בתושבים. עתה ברור יותר מתמיד שנקיטת עמדה ביחס לזכויות הבדווים אינה מותרות. כל אזרח חייב להחליט האם הוא תומך במדיניות לאומנית הזורעת שנאה והעדר תקווה, או במדינה שנאמנה לאזרחיה ולזכויותיהם.

הועדה המחוזית לתכנון ובניה: קודם להרוס ואחר כך לדון בערעור

כתיבת תגובה

Story in English

אלפורעה, צילום טל אדלר

אם זה מפתיע אתכם, כנראה שאין לכם מושג איך מתנהל מנגנון הנישול וההרס בנגב. אולם השבוע החליט בית המשפט המחוזי בב"ש לטובת אזרח בדווי וקבע כי אין להרוס מבנה לפני דיון בערעור.

בהחלטה אמיצה פסק כב' השופט י. דנציגר כי על הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז הדרום לעכב את ביצוע צו ההריסה למבנה בישוב אלפורעה דרומית לערד.
השופט פסק כי  אין להרוס את המבנה עד להחלטת בית המשפט המחוזי בערעור שהגיש תושב אלפורעה נגד החלטת בית משפט השלום שלא לעכב את הריסת הבית.

בהחלטתו מצטט השופט את טענת העותרים כי אי חוקיותם של המבנים נובעת  ממחדליה של הועדה לתכנון ובניה שנמנעה עד היום מקידום תוכניות מתאר לישוב. אזלת ידה של הועדה המחוזית בולטת על רקע העובדה שהממשלה כבר הכירה בישוב אלפורעה וכי והחלטות על פיתוח תוכנית מתאר התקבלו בוועדה לתכנון ובמשרד הפנים.

הטענה שבחר כב' השופט לכלול בפסק הדין חושפת חלק ממנגנון הנישול והאשמת הקורבנות שנוקטת המדינה ביחס לבדווים. הועדה לתכנון ובניה הוציאה בשנים האחרונות מאות צווי הריסה לבתים ביישובים בדואים מוכרים ובלתי מוכרים, אף שבכל המרחב המאוכלס בבדואים כמעט ואין תוכניות מאושרות ואין לרשות התושבים מסלול כלשהו לאישור של בניה חדשה.

השימוש שעושה הועדה לתכנון ובניה בצווי הריסה מנהליים ובקביעת אי חוקיותם של מבנים היא משום כך אחיזת עיניים ומניפולאציה המונעת מתפיסה אתנוצנטרית של זכויות השימוש בקרקע. מדיניותה של הועדה נועדה להסתיר את מחדליה ואת אפליית הבדווים ומגדילה לעשות בהופכה את הבדווים לפושעים.

חמור מכך, העדר תוכניות מתאר לא מנעה עד היום מבתי המשפט לפסוק לטובת הועדה המחוזית. גם במקרה זה פסק בית משפט השלום בב"ש כי אין לעכב צו הריסה עד לדיון בערעור על ההריסה למרות שהריסת המבנה מייתרת את הדיון בערעור.

כב' השופט דנציגר קבע שללא קשר לסיכויי הערעור אין להעלות על הדעת את הריסת המבנה לפני דיון בערעור. כך כותב השופט:

"כידוע, זכות הטיעון של בעל דין נמנית על כללי הצדק הטבעי שהם מנשמת אפו של ההליך המשפטי. יש לשמור ולהקפיד על קיומם של כללים אלו. אי מתן צו עיכוב הביצוע יהפוך את הערעור שהוגש על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי לחסר כל נפקות ממשית וירוקן את זכות הטיעון העומדת לו כמו גם את זכותו לקבל את יומו בבית המשפט לאות מתה.

גם אם סיכויי הערעור נמוכים כטענת המשיבה, ומבלי להביע עמדה בעניין, הרי שלמשיבה לא יגרם כל נזק ממשי בעיכוב ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בערעורו של המבקש אשר נדמה כי אינה עשויה להימשך זמן רב. לעומת זאת, זכות הטיעון וזכות הגישה לערכאות העומדות למבקש יינזקו ללא ספק. ביצוע צו ההריסה עובר לשמיעת ערעורו של המבקש יצור עובדות מוגמרות בשטח באופן שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם וככל שהערעור יוכרע לטובת המבקש, וזאת מבלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי הערעור."

"החלטה חשובה זו" אומר עו"ד קייס נאסר, בא כוח העותר, "מפיחה תקווה כי בתי המשפט ימנעו גם בעתיד מלשמש חותמת גומי של הועדה לתכנון ובניה ובכך יאלצו אותה להפנות את מאמציה לתכנון ובניה ולא להריסה."

פסק הדין

Older Entries

%d בלוגרים אהבו את זה: