פעיל זכויות הבדווים נורי אל עוקבי (Info-palestine.net)
English Version
"אני חושב שהעובדה כי הנאשם הינו פעיל עבור זכויות הבדואים בפזורה רק מקשה על המצב שלו, כי הוא לא יכול מצד אחד לטעון כי יש הפרות זכויות או העדר שמירה על זכויות הקבוצה שהוא שייך לה, ואילו מצד שני להפר את החוק בגסות פעם אחר פעם. " השופט זכריה ימיני
ההפרה הבוטה של החוק, ששופט בית משפט השלום ברמלה, זכריה ימיני מתייחס אליה בגזר הדין שנתן בשבוע שעבר במשפטו של נורי אל עוקבי, פעיל זכויות בולט למען הקהילה הפלסטינית בנגב ובלוד וראש האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל, היה הקמה והפעלה של מוסך ללא רישיון בחלל מגורים בלוד.
אל עוקבי החל בהפעלת המוסך בשנת 1964 בזמן שבלוד לא היה אזור תעשייה שממנו יוכל לפעול. השופט פסק ב -27 בדצמבר 2010, כי המוסך של נורי אינו חוקי. הפעלתו היא הפרה של סעיף 18 לחוק רישוי עסקים (1968).(1)
נורי אל עוקבי בן 68, הסובל ממחלת לב, נידון ל- 7 חודשי מאסר בכלא ניצן ברמלה. נורי התמוטט ואושפז בדרכו לכלא, לשם הובל מיד לאחר גזר הדין כי לא יכול היה לגייס ערבות של 30,000 ₪, כדי לדחות את ביצוע גזר דינו בשבוע.
מטרת החוק לרישוי עסקים הינה מטרה ראויה. הנפקת הרישיונות נועדה להבטיח שמירה על סטנדרטים של בטיחות ובריאות, כדי להגן על הסביבה ועל שלום הציבור.
עם זאת, במבט זהיר יותר במקרה זה יש לשאול מי מנפיק את הרישיונות ועל איזה בסיס ?
בדרך כלל בישראל, הרשות המוניציפאלית ממונה על רישוי של עסקים, בכפוף לאישורם של גורמים ממשלתיים נוספים הנוגעים בדבר. כפי שכבר דיווח ארגון הזכויות "גוש שלום" יחסה של עירית לוד למוסך של אל עוקבי, השתנתה במהלך הזמן, כאשר בשנים מסויימות ניתן לו רישיון ובשנים אחרות נשלל ממנו הרישיון.
נורי אמר כי קיבל אישורים מהמשטרה, ממכבי האש, משרד הפנים והמשרד לאיכות הסביבה, המעידים כי המוסך שלו תאם את כל התקנות. עוד הוא טוען כי אחרים במצבו, אשר הפעילו עסק באזור מגורים, קיבלו רישיון מהעירייה וכי סירובה של עירית לוד להנפיק לו רישיון הוא תגובה על הביקורת שהביע על מדיניות העירייה כלפי הקהילה הפלסטינית בעיר, במיוחד בנוגע למדיניות הריסת הבתים.
"אני בטוח שאם הייתי מוכן להסכים לקו שהכתיבה העירייה, לא הייתה לי שום בעיה לקבל רישיון. הבעיה האמיתית שלהם היא לא עם המוסך שלי, אלא עם הפעילות הציבורית שלי."(2)
עיריית לוד שהיא הגוף בעל הסמכות להנפיק את הרישיון להפעלת המוסך של נורי, היא גם הגוף אשר אחראי על תוצאותיו יחד עם זאת, המקרה של נורי מראה כי האפליה כלפי האזרחים הפלסטינים בלוד, לא נובעת אך ורק מן העירייה, אלא נשענת גם ההחלטה של השופט זכריה הנגועה בהכללות גזעניות כלפי הקהילה הבדואית. (3)
אף שבית המשפט רמז בתחילה כי יסתפק בעונש של שישה חדשי מאסר שאפשר להמיר בששה חדשים של עבודות שירות, החליט השופט זכריה לבסוף על שבעה חדשי מאסר שאינם ניתנים להמרה.
בהחלטתו אמר השופט: " אני חושב שעונש פחות יעביר מסר שלילי לקהילה ובמיוחד לפזורה הבדואית. המסר השלילי הוא כי משתלם לעבור על החוק בישראל, ולהפר פסקי דין."
דברי השופט זכריה משקפים התיחסות שכיחה של הרשויות ומערכת המשפטית להתייחס לקהילה הבדואית, בביטוי "פזורה". כלומר, הבדואים מאופיינים כפרושים בשטח, ביטוי המזין את המיתוס של הבדואים כפולשים על אדמות המדינה, המצדיק שלילת מכוונת של מים וחשמל מכ- 83,000 אזרחים המתגוררים בכפרים הלא מוכרים של הנגב.
שנית, השופט מחליט לכלוא את נורי עם התכלית הספציפית של שליחת מסר מיוחד לקהילה הבדואית, שהוא רואה אותה מראש כנוטה לעברינות.
שלישית, כפי שמצביע הציטוט בתחילת המאמר, השופט כורך יחד את נישול הבדואים מאדמתם על ידי המדינה, הפקעות מקרקעין, אכיפת שלטון צבאי, והשמדת יבולים ובתים של הקהילה הבדואית הפלסטינית (כפי שנורי טוען) עם החוקיות של הפעלת מוסך באזור מגורים ללא רישיון. ההשוואה מלמדת על קלות הראש שבה רואה השופט את המעשים של המדינה כלפי האוכלוסייה הבדואית ואת הרצינות שבה הוא מתייחס למאבק על זכויות האזרח בנגב.
בהחלטה, יש גם ביקורת על נורי כפעיל זכויות אזרח, המרמז על כך שנורי סבור שמאבקו נותן לו רשות להפר את החוק. בית המשפט סבור אם כך כי עצם פעילותו הציבורית של נורי מחייבת אותו להחמיר עם נורי.
המפגשים של נורי עם מערכת המשפט הם רבים וכך היא גם היכרותו עם הכלא. זו אינה הפעם הראשונה ב- 2010, שנורי נכלא. הוא נעצר בפברואר 2010 למשך שבוע, ונכלא בתנאים שתיאר כ"בלתי נסבלים …במקום שמתייחסים לאנשים כמו אל חיות."
הוא הואשם ב- 40 סעיפי אישום שכללו פלישה, עקירת עצים והפרה של צו הרחקה מהאדמות ההיסטוריות של משפחתו באל עראקיב.(4) בסופו של דבר, בית המשפט הוציא נגדו "צו הרחקה", שכפה עליו להתרחק 10 ק"מ מאל עראקיב.
בהחלטה נוספת של בית משפט השלום ביוני 2010 הוטל עליו לשלם למינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) כ- 300,000 ש"ח (85,000 $ ארה"ב) עבור הוצאות הריסת האוהל שלו והרחקתו מהשטח.
כתוצאה מההתפתחויות הנ"ל במישור המשפטי הישראלי עולה כי בתי המשפט, מתבקשים לפעול לקראת:
- השתקת קולות כמו זה של נורי, המתנגדים לתוכניות ולנרטיב של ההגמוניה הממשלתית או המוניציפאלית ומצביעים על העוולות כנגד הקהילה הפלסטינית בלוד.(5)
- מתן צווי פינוי והריסה לכפרים שלמים כפי שקרה בעתיר אום אל חיראן, טוויל אבו ג'רוול ובאל עראקיב, המאפשרים פרויקטים של פינוי של יישובים שלמים של הבדווים בנגב.
- הגזעה של הבדואים המאפשרת למדינה לנהל מדיניות המבוססת על קשר מיתי בין הפריסה של הבדואים בנגב ובין כביכול נטייה בדווית לפלילים: הבדואים כפורעי חוק נצחיים הפולשים לקרקעות המדינה ומצדיקים פעילות נחושה נגדם בשל עצם היותם בדווים.
- הענשה של פעילי זכויות האדם וחירויות כגון נורי אל עוקבי.
- דה לגיטימאציה של מאבקי זכויות אדם של הקהילה הפלסטינית על ידי הסטה של הדיון מהמדיניות המפלה של המדינה להדגשת הפעילות בלתי חוקית כגון הפעלה עסקים ובניית בתים ללא רישיון והפרה של צווי בית המשפט המורים על הריסתם.
לנורי יש תביעות בעלות על אדמות באל עראקיב ובזחיליקה שתלויות ועומדות עדיין בפני השופטת דברת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לאורך הפרשה, צפוי כי נושאים רבים הנוגעים להתמודדות עם ההתיישבות הציונית בנגב, לעקירה ולנישול של הבדואים יטופלו. האם הנגב היה לפני 1948 טרה נוליוס, אדמת מוואת, שטח הפקר שאינו שייך לאיש כפי שטוענת המדינה ? האם השימוש והבעלות על הקרקע על פי המסורת הבדואית, יוכרו על ידי בתי המשפט בישראל ? האם ההיסטוריה שבעל פה של הבדואים תחשב או תדחה על בסיס תאורי המסע של מגלי ארצות אירופים ?
אם היה זה מעשה לא חוקי לדרוש ממשפחתו של נורי אל עוקבי ומתושבים אחרים של אל עראקיב לעזוב בקיץ של 1951 את אדמתם תוך הבטחה שיוכלו לחזור בעוד שישה חודשים, הבטחה שמעולם לא קוימה, אזי תהיינה תביעות הקרקע של נורי אל עוקבי הזדמנות מתאימה עבור המשפט הישראלי להוכיח את עצמאותו השיפוטית במקום להוות אתר של שלטון הגזע, שבו זכויות פוליטיות, כלכליות וחברתיות מעוצבות ומשוכפלות לאורם של נימוקים אתנוקרטיים.
——————————————————————————-
נאסר ריגו הוא דוקטורנט למשפטים באוניברסיטת יורק בקנדה. הוא חוקר היבטים חברתיים ומשפטיים של המפגש בין אוכלוסיית הפלסטינים בנגב ומערכת החוק הישראלית.
מאמר זה פורסם לראשונה באתר פלסטיין כרוניקל.קום.
—————————————————————————–
Notes:
1. Municipality of Lod v. Al-‘Oqbi, Ramle Magistrate Court, 40579-08.
2. Gush Shalom, “Selective law enforcement against an activist for Bedouins rights”(December 29 2010).
3. Al-Jazeera, “Israel Demolishes Seven Palestinian Homes” (December 13 2010) (Arabic). Al-Jazeera English, “Israel’s Unwanted Citizens” (December 9 2010).
4. Aviva Lori, “Reclaiming the Desert”, Ha'aretz (August 27 2010).
5. Nasser Rego, “Legalizing injustice in the Negev and implications for ‘democracy’ in Israel”, Redress (August 8 2010).
תרגום: משה בלמס
נא להכיר 