השר לענייני מיעוטים, אבישי ברוורמן, קורא לראש ממשלה להשקיע מיליארד שקל בתוכנית לפיתוח התשתיות בישובים הבדוויים הלא-מוכרים, וכן בהגעה להסדר קרקעות עם הבדווים.
לדבריו, האוכלוסייה הבדווית היא הענייה ביותר בישראל ובעלת הריבוי הטבעי הגבוה ביותר בארץ, עם קצב ריבוי של 4.8% בשנה.
"הריבוי הטבעי אצל הבדווים יורד ככל שהשכלת הנשים מתרחבת", אומר ברוורמן. "לכן חשוב מאוד להשקיע בטיפוח הנשים. הבדווים זועקים לעזרה, ומבקשים סיוע בתחומי ההשכלה והתעסוקה".
ברוורמן טוען עוד כי לא ניתן יותר לדחות את הטיפול בבעיות של המגזר הבדווי, וכי יש להגיע להסכמה היסטורית עמם בנוגע לכפרים הלא-מוכרים שבהם הם מתגוררים. הוא קורא לניסוח הסדר קרקעות שיביא להכשרת הכפרים הלא-מוכרים ולשדרוג התשתיות בהם.
הדברים פורסמו על ידי מירב ארלוזורוב בדה מרקר ב-1 באוקטובר במסגרת ראיון עם השר פרופ' אבישי ברוורמן על מדיניות המשרד לעיניני מיעוטים שהוא עומד בראשו.
האם יד ימין של הממשלה לא יודעת מה עושה יד שמאל ?
כיצד יתכן שבזמן שאייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה מוביל את תוכניות ההשקעה בכפרים הערבים והבדווים, שוקד אהוד פרוור במשרד ראש הממשלה על תוכנית העשויה לכלול הרס ופינוי של כפרים בדווים שלמים ?
הממשלה הקצתה 800 מליון שקל על פני 5 שנים להשקעה בכפרים הערבים. 150 מליון יושקעו לדבריו בכל שנה במגזר הערבי. לא ברור כמה מזה יגיע לישובים הבדווים בנגב. לדברי ברוורמן מנכ"ל משרד ראש הממשלה מוביל את הפרויקט ושרים בכירים בינהם פואד, אטיאס וכץ נרתמו לנושא ויש התחלה של ביצוע בשטח.
ברוורמן מוסיף:
"ב-13 היישובים האלה תהיה פריצת דרך בתחומים של בניית אזורי תעשייה, תחבורה, תעסוקת נשים ודיור.
תחום הדיור חשוב במיוחד. בנייה של תוכנית מתאר אורכת קרוב לעשר שנים. במשך השנים היישובים הערביים היו ללא תוכניות מתאר. רק בשנים האחרונות התחילו להשלים את התוכניות, וכיום לכ-80% מהרשויות הערביות יש תוכניות מתאר. אבל תוכנית מתאר אינה ניתנת למימוש בלי שמתלווה לה תוכנית מפורטת. מכיוון שלרשויות הערביות אין כסף, רובן לא הכינו תוכניות מפורטות. התוצאה היא שאי אפשר לבנות ביישובים הערביים בצורה חוקית. זה פוגע בכולם, גם בדרוזים ובבדווים ששירתו בצבא. הם משתחררים מצה"ל ורוצים לבנות לעצמם בית. הם הרי לא יבנו בית בערים היהודיות כי במציאות אף אחד לא ימכור להם. הם חייבים להשאר בכפרים."
הכפרים הבלתי מוכרים הם מחדל שלטוני
ברוורמן מודה לפחות שהבניה הבלתי חוקית היא תוצאה של העדר תוכניות מתאר בישובים הערבים. משמעות הדבר היא שהכפרים הבלתי מוכרים הם תוצאה בלתי נמנעת של העדר תיכנון והקצאה של שטחים לבניה. כמו שאנו טוענים כל הזמן לא מדובר בהפרה פושעת של החוק אלא בתוצאה של מחדל שלטוני. לכן אין זה מתקבל על הדעת להעניש את התושבים פעמיים. פעם ראשונה בחנק תיכנוני המתעלם מהגידול הטבעי ופעם נוספת בהרס הנכסים הבודדים של אוכלוסיה עניה ומופלית לרעה ממילא.
חרף הצהרותיו של ברוורמן, לא מורגש כל שינוי לטובה במצב התשתיות בישובים הבדואים המוכרים ושאינם מוכרים.
מה שכן מורגש הוא המשך של הרס הבתים בנגב, הצהרותיו הבוטות של השר אביגדור ליברמן כנגד אזרחי ישראל הערבים, פרסום מכרזים ממשלתיים לפינוי הריסות הכפרים והמאמצים של המשרד לפיתוח הנגב והגליל לייהד את הנגב ולהצר את רגלי הבדווים בנגב.
העמימות בה נוקטת הממשלה ביחס לתוכניותיה עבור הבדווים היא מדיניות חסרת אחריות שמגבירה את התסיסה ואת הניכור כלפי המדינה. הממשלה מממשיכה לדבר בכמה קולות שאינם עולים בקנה אחד זה עם זה. על אף הנימה החיובית בדבריו של ברוורמן, לא ברור איזו השפעה תהיה לגישתו על החלטות הממשלה בענין הכפרים הבדואים.
לתושבי הנגב היהודים והערבים אסור לחכות. אל לנו להמתין עד שתוכניות הרות אסון יקבלו את אישור הממשלה, יגובו בתקציבים ויצאו לדרכן.
אנו קוראים לציבור לדרוש מהממשלה להמנע מצעדים חד צדדיים וכוחניים ולגשת מיד להדברות עם נציגי הבדווים על מנת להכשיר את הכפרים הבלתי מוכרים, להגיע להסכמות משותפות בנושא הקרקעות ולהשקיע השקעה משמעותית בפיתוח התשתיות ואמצעי הפרנסה בישובים הבדווים לטובת כל תושבי הנגב.
נא להכיר 