משרד ראש הממשלה הורה לועדת המשנה לעניינים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) לקיים דיון חוזר בהחלטתה להכיר בשני הכפרים הבדווים הבלתי מוכרים עתיר/אום אלחיראן ותל ערד. בכך הפך את החלטתה של הועדה להכיר בכפרים. משמעות הדבר היא ששני הכפרים בהם חיים יותר מ-2000 תושבים ערבים יהרסו ותושביהם ידרשו לעבור למקומות אחרים בנגב. זאת בניגוד לדעת הועדה ולהמלצות החוקרת שמינתה הועדה לבדיקת הנושא לעומק.

 

נתניהו בוחש

מדובר בכפרים שנוצרו ע"י המדינה בשנות ה-50 מריכוז של עקורי פנים בדואים שעל אדמותיהם הוקמו הקיבוצים בית קמה ושובל. עם זאת במקומות שפונו אליהם נאסר עליהם לבנות. המדינה ציפתה כנראה שימשיכו לגור באוהלים עד היום. תושבי הכפרים סבלו מהרס חוזר ונשנה של בתים. השיא היה ב-2007 בה נהרסו עשרות בתים בעתיר/אם חיראן במבצע חסר תקדים של המשטרה והמנהל. רק הרס בתי הכפר אל עראקיב בספטמבר 2010 עלה עליו בהיקפו.

בניגוד לטענות משרד רה"מ כי הוכנו פתרונות מתאימים לפינוי התושבים לעיירות הבדואיות כסיפה חורה ואלפורעה, בדיקה בשטח מוכיחה כי טענות המשרד רחוקות מהמציאות. בכסיפה יש מחסור גדול מאד בשטחים לבניה ומסביב לעיירה יש אלפי בדואים הממתינים למגרשים כשהם חיים ללא תנאים מינימאליים. באלפורעה אין עדין תוכניות מאושרות כלל והריסות הבתים נמשכות חרף העובדה הזאת. בחורה אמנם הכשירה המדינה מגרשים אך לא בכמות מספקת שתענה על צרכי התושבים. התוצאה הידועה מראש תהיה מצוקת דיור גדולה שתתפרץ מיד לאחר המעבר.

פנית ראש הממשלה מעוררת תמיהה מכוון שנציגיו יושבים בוועדה ממילא והיו חלק מהתהליך המקצועי הממושך שהוביל להחלטה להכיר בכפרים. מסתבר שראש הממשלה מעוניין בוועדה רק כחותמת גומי המייצרת מראית עין של חוקיות כאשר בפועל מנחים את התכנון שיקולים פולטים ואידיאולוגים.

הסכנה שבמעורבות פוליטית בהחלטות הועדה הארצית לתכנון ובניה חורגת בהרבה מהאיום הנשקף לבדואים במקרה הזה. עצמאותה של הועדה היא הכרחית כדי למנוע מהממשלה ומגורמים אינטרסנטיים אחרים לפגוע באינטרסים של הציבור ולרוקן מתוכן את ההתנגדויות של אזרחים המרגישים נפגעים מהחלטותיה.

כעת מתבררת האמת הפשוטה כפי שהיא ידועה לכל אדם המצוי בנושא. הבניה הלא חוקית היא תוצאה של העדר תוכניות ופתרונות דיור לאוכלוסיה של כמעט 100 אלף בדואים. כאשר פועלים התושבים הבדואיים באמצעות הצינורות החוקיים להסדרת מעמדם, ברגע האמת נחשפת האמת הערומה: רה"מ אינו מעוניין בפתרון מוסכם המבוסס על תכנון מודרני ומקצועי אלה בטהור הנגב מערבים.

החלטת הועדה הארצית לתכנון ובניה להכיר בשני הכפרים הייתה תוצאה של תהליך ממושך של דיון ושמיעת התנגדויות בנושא תוכנית מטרופולין באר שבע.  תוכנית שהוגשה לראשונה ב-1995 .התוכנית הראשונה התעלמה כליל מנוכחותם של הישובים הבדואים הבלתי מוכרים, אך בהוראת בית המשפט נדרשה הועדה לשמוע את התנגדויות הבדואים ולמנות חוקרת שתמליץ בפני הועדה כיצד יש לנהוג בכפרים הלא מוכרים.

אם חשב משהוא שהחלטות הועדה שנבעו מהמלצות החוקרת העניקו לתושבים כל מה שרצו, הוא טועה. במקום זה הושגה פשרה שתאפשר תכנון שיאזן בין צורכי התושבים לצורכי המדינה, ובפרט כוונת המדינה להקים באזור עיר חרדית ושני ישובים קהילתיים נוספים בסמוך. דרישת ראש הממשלה מבהירה כי מטרתו של רה"מ היא לא פחות מטהור האזור שמצפון לערד מערבים בדואים.

במכתב שהגישה השבוע עו"ד סועאד בשארה לועדה בשם המועצה לכפרים הבלתי מוכרים, עמותת במקום וארגון עדאלה, היא כותבת כך:
"פנית ראש הממשלה לחברי הולנת"ע בבקשה לדיון חוזר בעניין הנ"ל ובבקשה להפוך את ההלטה בנושא, הינה בלתי חוקית, פוגעת בעקרון שלטון החוק, פוגעת בעצמאות החלטתכם כרשות מוסמכת עצמאית וכגוף התכנון המקצועי הדן והמחליט בעניין וכמו כן היא פגעת בעקרון סופיות החלטתכם כגוף התכנוני העליון."

למרבה האירוניה, בזמן שהבדואים מותקפים בציבוריות הישראלית על בניה לא חוקית וזלזול בחוק, דווקא תושבי עתיר/אום חירן ותל שבע הבדואים הם אלה שמוצאים את עצמם בחזית ההגנה על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק.

לקריאה נוספת:
כתבתו של ג'קי חורי בהארץ
The story in Haaretz by: Jack Khoury
הודעה לעיתונות של עמותת במקום
המכתב שהוציאה עדאלה לוועדה הארצית לתכנון ובניה