יום של אומץ בלתי רגיל באל עראקיב

גדי אלגזי מהבולטים שבפעילים לזכויות הבדואים באל עראקיב, שנעצר ושוחרר אתמול, פרסם מכתב קצר המחזק את ידי התושבים והפעילים וקורא להמשך המאבק הבלתי אלים.

מחר: קואליצית הארגונים התומכים בתושבי אל עראקיב מזמינים את הציבור להגיע לכפר מחר, שבת ה-12.2.2011  לביקור תמיכה והזדהות באל עראקיב ובטוייל אבו ג'רוול.

פרופ' גדי אלגזי, ויקיפדיה, צילום: אורי ברייטמן

האלימות חסרת תקדים שמפעילה המשטרה היא חלק ממדיניות שנועדה לשבור את רוחם של המתנגדים ולבודד אותם. כחלק מהאסטרטגיה הזו המשטרה מבצעת מעצרים ודורשת מבתי המשפט להוציא צווי הרחקה לפעילים. המטרה המרכזית היא לסלול את הדרך לפינוי עשרות כפרים נוספים במינימום התנגדות. הטלת כל כובד משקלה של המערכת על פעילים ותושבים הנאבקים במאבק בלתי אלים עלולה להיות אפקטיבית כאשר המאבק נותר מקומי ומוטל על כתפיהם של תושבים ופעילים בודדים. אסטרטגיה זו נוסתה כבר נגד משפחת א-טללקה שהקימה מחדש את כפרם טוויל אבו ג'רוול. לאחר שנהרס הכפר למעלה מ-40 פעם במהלך 2007-8 עצרה המשטרה ביום אחד 19 מבני המשפחה. 8 מהם עצורים עד היום כמעט 8 חודשים לאחר מעצרם ומשפטם לא הסתיים עדיין. עלינו ללמוד מהדוגמה הזאת ולא להניח לתושבי אל עראקיב להשאר לבד במאבקם.

פרופ' גדי אלגזי, הוא מהמנהיגים העיקשים והעקביים של המאבק באל עראקיב, שמסירותו האישית וענוותו הן השראה לרבים. אלגזי נמנה על קבוצה שאינה נרתעת מלשלם מחיר אישי על עקרונותיה. זוהי הפעם השניה שאלגזי נעצר באל עראקיב בתוך שלושה שבועות. ברור עם זאת שלא די במספר מצומצם של פעילים מסורים. לנוכח המשימה של עצירת הנישול בנגב דרושים היום המונים.

זוהי שעת מבחן לנגב: האם יצאו אלפים לתמוך באל עראקיב ?

אל עראקיב היא סמל: לא מדובר רק בפינוי של כמה מאות תושבים אלא בנישול של עשרות אלפים בעשרות כפרים בלתי מוכרים בנגב.

חשובה על כן התעוררות והתגיסות של המנהיגות המקומית והארצית.

התלכדותם של ציבורים נוספים בראשם הציבור הבדואי בנגב ותושבי הנגב היהודים היא קריטית.
חשוב להיות בכל מקום שבו ישנן פעולות שנועדו לנשל את הבדואים מאדמתם, להרוס בתים או כפרים שלמים. יש חשיבות עצומה על כן להגיע מחר ובימים הבאים לאל עראקיב ולהראות לממשלה שנישול הבדואים יתקל בכוחות בהקף שלא שוער  עוד.

עלינו להוכיח שתחת כל פעיל שנעצר ומורחק יקומו עשרה !

דבריו של גדי אלגזי היום: פורסם ע"י תנועת תארבוט-התחברות

יום אתמול באלעראקיב היה יום קשה, מן הקשים שידעתי, אבל אל תשכחו – גם יום של אומץ לב בלתי רגיל, של מחאה עממית נחושה ובלתי אלימה. אני מקווה שנפרסם דו"ח קצר על אירועי היום בהמשך, ובינתיים, אני מבקש רק שתסתכלו שוב בתמונה הזו של נג'וה אבו-מדיגם האמיצה, בתו האמיצה של אבראהים, שחיבקה את אביה ונאחזה בו בחוזקה כשהשוטרים באו לקחת אותו. נג'וה נשארה איתנו. כאן היא ברגע קשה מיד לאחר המעצר, ליד שייח' סיאח – כולנו היינו כבר מעוכבים – אבל הלואי שהייתם יכולים לראות אותה דקות לאחר מכן, מטיחה את העוול בפני שלוחיו, קוראת לעשות צדק, מחזקת את רוח כולם.

נגו'ה אבו מדיע'ם והשייח סייח

מעצרם של אחמד שהוכה קשה ואבראהים הוארך היום [ששי] עד יום שני. אדהם בן השש-עשרה חוייב לשהות רק בבית-הקברות; יובל הלפרין, אמנון לוטן ואני שוחררנו ממעצר באחת בלילה – אבל בית המשפט הוציא לנו צווי הרחקה מהמקום. תודה לחברות ולחברים מאלעראקיב ומבאר-שבע ולחברינו מפורום דו-קיום בנגב שבאו גם בלילה לבית המשפט לשמוע עוד פרק במסע הדיכוי ולחבק. היינו צריכים את זה.

צווי הרחקה לתושבי אלעראקיב נועדו לרוקן את המקום מתושביו, לסלול את הדרך למסע הנישול של הקק"ל. צווי ההרחקה לנו הפעילים נומקו במפורש בצורך להשלים את עבודות הקק"ל. הקק"ל צריכה בולדוזרים, שתילים, תרומות ומעצרים. אלעראקיב צריכה סולידריות. בואו מחר, בואו בשבוע הבא – אלעראקיב קוראת!

הכשר ירוק לעקירת אלעראקיב ?

לאחר ההרס התשיעי של אלעראקיב פנו מספר פעילים לאחדים מחברי דירקטוריון קק"ל, הנחשבים למייצגים תנועות בעלות רגישות אזרחית ודמוקרטית, ושאלו אותם, מה עמדתם ביחס למעשי הקק"ל באל-עראקיב: האם הם עומדים מאחורי מחיקת הכפר והשימוש בייעור כדי לעקור אנשים?

תגובתו של פרופ' גדי אלגזי פורסמה באתר תראבוט-התחברות

פרופ' אלון טל, ראש התנועה הירוקה, ענה למכתב בנושא. חשוב לנו להגיב לתשובתו.

1. פרופ' אלון טל מתייחס בתשובתו ל"שבט אלעראקיב". אין שבט כזה. אלעראקיב הוא שם של אזור. מי שכותב ומנסח גם מדיניות כדאי שיכיר את הנוף – ואת האנשים שחיים בו. אדמות אל-עראקיב מצויות בידי המשפחות מלפני קום מדינת ישראל, ובית הקברות שלהם נמצא במקום. בתחילת שנות החמשים הם נדרשו לעזוב את הקרקע לצורך תמרונים צבאיים. סילוקם מן המקום איפשר למדינה לבצע מהלכים חד–צדדיים כדי להעביר לרשותה קרקעות. הסוגייה נמצאת כיום בבירור משפטי שלא הסתיים, כמו במקרה של רבות מאדמות הבדואים. אך שום בירור משפטי אינו חשוב יותר מהעמדה הפוליטית-ציבורית בנושא: נעשה כאן עוול משווע לאזרחים, ואנחנו מצפים ממנהיגים פוליטיים בעלי רגישות דמוקרטית לנקוט עמדה כלפיו.

2. אלון טל מנסה לטעון שקק"ל אינה צד בסכסוך. קק"ל נמצאת בלב הסכסוך: העברת האזור מידי מינהל מקרקעי ישראל לייעור מאסיבי בידי קק"ל היא זו שעוררה את תושבי אלעראקיב להגן על אדמתם, ועבודות הייעור של קק"ל הן אלה שהאחראי מטעם מינהל מקרקעי ישראל, ציזר, הציג כחלק מה"פתרון הסופי למתרחש באלעראקיב".

3. אלון טל, איש התנועה הירוקה, מתעלם מהעובדה שר החקלאות היוצא, שלום בן-שמחון, הציג במפורש את הייעור באזור אלעראקיב כאסטרטגיית השתלטות, שאין לה דבר ועניין עם שמירת הסביבה. העצים הם שומרים על הקרקע – ואפשר גם לעקור אותם בעתיד, אמר.

4. אולי יבוא אלון טל לאלעראקיב ויראה במו עיניו, מה השאירו הבולדוזרים העובדים בשירות הייעור המלאכותי של הקק"ל מעצי הזית והחרוב, מהשדות (שבעבר רוססו מהאוויר בחומרי הדברה כדי למנוע את עיבודם!), יראה את תצלומי האויר של המקום, ובהם בארות, עצי הרימונים והזיתים שהיו קיימים במקום עוד בשנת 1949, וגם את התיעוד הוויזואלי של הכפר ושדותיו, כפי שנראו עד לפני זמן קצר. אולי ימשיך לאחר מכן לשבת בכיסאו בדירקטוריון הקק"ל (מה הוא עושה שם?), אבל אז לפחות יקח אחריות לאחד ממעשי הנישול וההרס הסביבתי הקשים בתולדות ישראל.

5. אלון טל מתהדר בפרויקטים המועטים – והחשובים – של הקרן הקיימת לטובת הבדואים. האם הבדואים, שליש מתושבי הנגב, זוכים לשליש מן המשאבים שקק"ל משקיעה בנגב? האם ההתיישבות המאסיבית בנגב שקק"ל ישראל בשיתוף עם קק"ל-ארה"ב מקדמת הולמת את החזון הסביבתי של התנועה הירוקה?

6. כדי להבין את תפקידה של קק"ל במהלך הנישול, חשוב לראות מה קורה ממש ליד אלעראקיב, ממזרח לכביש 40. תוכניות הייעור שהגישה קק"ל לפני חודשים ספורים לאזור גבעות גורל יביאו שם לנישול דומה: הקק"ל יזמה הכפלת שטח היער מעשה ידי אדם מ-14,00 דונם ל-28,000 דונם – תוך התעלמות מקיומם של כפרים בדואים במקום ומצורכי הפיתוח של לקייה. כשיבואו הבולדוזרים והעצים – גם תגיד שהיא לא צד לסכסוך? לפי דו"ח עמותת "במקום", 11,000 דונמים מתוך 14,00 הדונמים שאותם מבקשת הקק"ל לכסות ביער, הם שטחים חקלאים מעובדים. את השממה צריך ליצור כדי לייער עליה.

7. אלון טל הישווה בעבר את חוות הבודדים לכפרים הבדואים הבלתי מוכרים: "בכל מקום בנגב אפשר לראות פחונים ואוהלים של בדואים שבנו מבנים בלתי חוקיים, ואפשר בהחלט להכניס לקטגוריה הזאת גם את המתיישבים הבודדים היהודים, שתופסים שטחים גדולים". נראה שהוא מתקשה לראות הבדל בין תושבי הנגב המקוריים, שרבים מכפריהם הפכו בלתי-מוכרים כתוצאה מנישול מתמשך שבו נגזלה מהם רוב אדמתם – לבין בעלי הפריבילגיות מהמוצא הנכון, המקבלים מן המדינה נכסי ציבור כדי לשמור עליהם – לעצמם.

8. אלון טל ממליץ בתגובתו 5 המלצות לפעולה מצד התנועה הירוקה. אף אחת מהן אינה מבקשת לעשות אפילו מעט צדק, חלקי, עם הבדואים שרוב אדמתם נלקחה מהם: אף לא אחת מהן אינה דורשת מהמדינה להכיר בתביעות הבעלות שלהם – המצטמצמות, נכון להיום, על בין 5% ל-7% משטח הנגב. לא: הוא דבק במדיניות הרשמית: קרקע שנגזלה (כן, אנחנו יודעים "על פי החוק" – על פי חוקי גזל מובהקים, כמו חוק רכישת מקרקעין) לא תוחזר, לכל היותר תקבלו קצת פיצויים. איזה מין ירוק כזה, שאין בו טיפה של צדק חברתי?

גדי אלגזי, 20/1/2011

עדכון: העצורים יובאו הבוקר בפני שופט- באל עראקיב דרושים מתנדבים

רמי נוח מוסר כי כל המאמצים להביא שופט תורן אתמול בערב כדי לדון בערעור על המעצר עלו בתוהו. השופטים לא ויתרו על חום ביתם על מנת לשחרר שוחרי ולוחמי צדק.
העצורים הועברו הלילה לאוהלי קידר, בית הסוהר של באר שבע. היום הם יבואו לפני שופט.

פורום הכרה קורא למתנדבים להגיע לאל עראקיב על מנת לחדש את הבניה.

יציאה מתל אביב בשעה 9:00 מרכבת ארלוזורוב, חניון סיקסט.

מתנדבות ומתנדבים ובעלי רכב מתבקשים להודיע למיכל- 052-6886867. יעקב- 050-5733276. או במייל:

Manor12@zahav.net.il