הפגנה בבאר-שבע נגד חוק פראוור, ועקירת כפרים בדואים

2 תגובות

יום חמישי שעה 11:00 צעדה מהשוק העירוני בבאר-שבע אל קרית הממשלה

ועדת ההיגוי העליונה של ערביי הנגב הכריזה על הפגנה ארצית בבאר-שבע ביום חמישי הקרוב (26/1), במחאה על "חוק פראוור" אשר פורסם לאחרונה ועתיד להגיע לדיון בכנסת בקרוב.

החוק אמור "להסדיר" את נושא הקרקעות בנגב — באמצעות עקירה של עשרות אלפי בדווים ונישולם מאדמותיהם ומטענות הבעלות עליהן. החוק מכריז למעשה על מעין מצב חירום בכל הנוגע לבדווים ולאדמתם וכפריהם, ומבטל את החלות של חוקי ירושה, ביקורת שיפוטית ועוד, בסוגיות אלה.

החוק עצמו מבוסס על תוכנית פראוור, ומבקש להשלים את נישול האזרחים הערבים בנגב משארית אדמתם ולדחוק את הערבים הבדווים אל עיירות מוכות אבטלה. לפי החוק, אזרחים ממוצא מסוים לא יוכלו לקבל קרקע ולא יוכלו לשבת בעתיד בתחום עצום שבשטח המדינה, באזור שהוא מולדתם מימים-ימימה: בכל האזור שממערב לכביש 40 החוצה את הנגב.

לפרטים נוספים:
קאיד קסאסי: 0545336467
סקר אבו סעלוק: 0505701255

מודעות פרסומת

אמא, אדמה/ סרטה של רבקטל פיינה

כתיבת תגובה


"אמא, אדמה"
תיעודי, 23 דק'
בימוי : רבקטל פיינה
הופק כסרט גמר שנה א' בחוג לקולנוע במכללת ספיר

הסרט מתמקד במשפחה בדואית אחת מהכפר אל עראקיב, דרך עיניה של האם ששמה חכמה. אל עראקיב מדרום לרהט נהרסה עשרות פעמים בשנתיים האחרונות על ידי מנהל מקרקעי ישראל, המשטרה והקק"ל. במקום הישוב הבדואי הלא מוכר מתוכנן לקום יער של הקק"ל.

כוחו של הסרט  באופן שהוא לוכד את חיי היום בצל ההרס. הניסיון להאחז בפעולות הפשוטות, ארוחה ומקלחת לילדים, הכנת שיעורי הבית ואפיית הלחם. הניסיון לקיים את הנורמאליות בתנאים בלתי אפשריים.
ברקע איום ההריסה שלא מאחר להתממש כפי שקרה כבר פעמים רבות. זמזום המסוקים הטורדני הוא חלק מפס הקול של הסרט ושל חייהם של הגיבורים. המסוקים, הטרקטורים והג'יפים הם פניה של המדינה מול בני המשפחה. המדינה מיוצגת כגוף מכני, חסר פנים אטום ושרירותי.  כמו במשחק שכללליו ידועים מראש שליחי המדינה הורסים והמשפחה בונה מחדש בשקט בנחישות כמו מכושפים במנטרה שגם הילדים חוזרים עליה ללא הרף: "כן, כן לבניה- לא, לא להריסה".

אף על פי כן המחיר כבד. שברון הלב שבהרסת הבית, החרדה מפני ההריסה הבאה והנזק הכלכלי הנגרם פעם אחר פעם.
"אמא, אדמה" הוא סרט שמשוך עליו חיוך אירוני קל. המדינה על שלל אמצעיה אינה יכולה לנשים החזקות האלה המסתפקות במועט שבמועט ומסרבות לוותר על חלומן הפשוט לצעוד חופשיות על אדמתן ולבנות עליו ולו אוהל.

נשות אל עראקיב נושכות שפתיים, מפגינות, בונות ולוקחות חלק משמעותי במאבק, אבל בחזית התקשורתית נמצאים לרוב דוברים גברים. רבקטל פיינה עושה עבודה יפה בחילוץ הקול הנשי במאבק של אל עראקיב. חכמה מתגלה כאשה רהוטה וחזקה. היא אינה רק "התורן המרכזי של האוהל" המחזיקה על כתפיה את קיומם של חיי היום היא גם זו שמתווכת בין המציאות הקשה של ההרס החוזר ונשנה ובין ילדיה הרכים. בין דמעה לצחוק היא שומרת על חוסנם הנפשי ועל שפיותה של המשפחה בתנאים הקשים ונותנת להם שיעור חסר תחליף בנאמנות לערכים שהיא מאמינה בהם.

%d בלוגרים אהבו את זה: