תגובה לפוסט של בן דרור ימיני באתר NRG

תגובה אחת

פורסם ב- 5 בDec 2013
שוב ברחובות- מאות בדואים הפגינו הבוקר מול ביהמ"ש בב"ש במחאה על תוכנית פראוור .
כתבתו של אחמד אבו – סוויס

ראשית,הבהרה. בניגוד להצגה השגויה של בן דרור ימיני, האתר הזה איננו אתר של הקרן החדשה. הבלוג הוקם על ידי באוגוסט 2010, כאשר שימשתי כיועץ תקשוב לשתי"ל ופעל עד פברואר 2011, כחלק מקמפיין להכרה בכפרים הבלתי מוכרים. אך, מפברואר 2011 פועל הבלוג ביוזמתי מתוך עניין אישי במה שמתרחש בחברה הבדואית. המידע הזה נמצא בדף הבית, ואילו היה בן דרור ימיני מעוניין באמת ולא בתזה שלו היה מביא את הדברים בהקשר נכון. אבל ימיני כל כך עסוק בהבניית תדמיתו הנפוחה שהוא כותב כי "לפני למעלה משנה הגיע אליי מידע שלפיו הקרן החדשה לישראל בוחשת בעניין הבדואי."הגיע אליו מידע! איזו דרמה. אפשר לחשוב שמשהו מסר לו פתק בסמטה חשוכה. הרי כבר שנים שנציגים של האגודה לזכויות האזרח, עמותת במקום, רופאים לזכויות אדם וארגונים אחרים עושים מאמצים גדולים בכנסת, בתקשורת ובשטח על מנת להביא את ענייניהם של הבדואים למודעות ולסייע להם בבעיות קטנות ככגדולות בחינוך, בבריאות וגם בעניין של חוק פראוור-בגין. כולם ארגונים שעובדים גם עם הקרן החדשה. זה לא סוד-להפך.

באשר לי, עיסוקיי העיקריים הם באמנות, קולנוע וחינוך. אני עובד עם החברה הבדואית אבל אינני מקבל כל מימון מהקרן החדשה או מארגונים הקשורים אליה ולא פועל מטעמו של איש. כאשר אני מקבל הודעה על הפגנה או כנס אני משתדל לפרסם אותם. אני לא רואה בזה תמיכה בתנועה האיסלמית או בבל"ד ובשום אופן לא תמיכה באלימות. אני עושה זאת במטרה לשקף את מה שמתרחש בנגב וכשרות למי שמתעניין כולל עיתונאי כורסה כמו ימיני. ממילא, האתר כתוב ברובו בעברית ואין בכוחו הדל להוציא לרחובות אף לא בדואי אחד. לכן, טענתו של ימיני כי "בהמשך התברר סופית שזו השלוחה של הקרן, בכבודה ובעצמה, ששותפה לעידוד ההפגנות." היא לכל הפחות מוזרה.

הפוסט שפרסמתי ב-19 ביולי 2012 הנוגע להדחתו של אברהים אלוקילי מראשות המועצה לכפרים הבלתי מוכרים, התבסס על כתבת וידאו של אחמד אבו סוויס  (הנמצאת בגוף הפוסט) ועל מקורות שלי. בדברים שכתבתי לא הבאתי את דעתי אלא את הקולות בשטח שביטאו מורת רוח מתמשכת מהתנהלותו של אלוקילי . ימיני בחר ליחס , לקרן החדשה את תביעתם של מנהיגי הכפרים לקדם קו ניצי יותר מול הממשלה. את הטענה כאילו התנועה האיסלמית, בל"ד ועדאללה עומדים מאחורי הקו הניצי הוא לקח הישר מפיו של דורון אלמוג העומד בראש מנגנון היישום של החוק המוצע. להם נוח לראות במפגינים מיעוט מוסת על ידי גורמים אנטי ציוניים במקום להתמודד עם דרישות הבדואים. ימיני, מתפקד כדובר הממשלה ומיטיב להעביר את מסריה. מה שהוא לא עושה, כאדם וכעיתונאי הוא לפגוש בעצמו בדואים ולהבין מדוע הם מתנגדים לתכנית פראוור. נכון, יש גם בדואים שאינם מתנגדים לתוכנית או שסתם לא אכפת להם, אבל גם אותם ימיני לא מכיר. מבחינתו התנגדות לתכנית היא התנגדות לציונות. נקודה. בכך, הוא מבטא בדיוק את מה שמתנגדי חוק פראוור טוענים: המדינה מתייחסת אליהם כאויבים, אינה קשובה לרצונותיהם, לאינטרסים הקהילתיים שלהם או לרווחתם כאזרחים ולכן התכנית נראית בעיקרה כדרך לנשל אותם מאדמתם ולדחוק אותם לשטח מצומצם עוד יותר. ימיני לא ממש רוצה להבין מה קורה בשטח. כל מה שמעניין אותו הוא מסע הצלב שלו נגד הקרן ונגד הארגונים והמפלגות שכן קשובים לאינטרסים של התושבים יותר מלרעיון המבריק של ייהוד הנגב. אני ממליץ לימיני להקשיב להודא אבו עבייד ולחבריה כדי להבין בכלל במי מדובר כשהוא מתייג את הבדואים בחבילות נוחות לשימוש.

אילו היה עורך תחקיר רציני היה ימיני מגלה שעטיה אל עסם הוא אחד המנהיגים הבולטים בנגב והוא זוכה לתמיכה של ראשי היישובים הבלתי מוכרים, שאלואקילי אכזב אותם ופגע לדעתם במאבקם. אלוקילי נבחר בזמנו על ידי ראשי הכפרים והם אלה שהחליטו להדיחו. אף על פי כן, ואף שמינו אדם אחר בראשם הוא מסרב לפנות את כיסאו. לכן הטענה כאילו הבדואים בחרו במנהיגות שתקדם את זכויותיהם ואילו הרדיקלים "חטפו" את ההנהגה היא טענה בלתי מבוססת ולא נכונה עובדתית. מדויק יותר יהיה לשאול מדוע לא סיפק אלוקילי את הסחורה מבחינת ראשי הכפרים? האם הצליח להשפיע במידה כלשהי על מתווה פראוור? או מדוע הם סבורים שאלוקילי חיבל במאמציהם להיאבק בתכנית ?

ימיני שוב על תקן דובר הממשלה: הטענה כאילו מי שאינו תושב הכפרים הלא מוכרים אינו יכול לעמוד בראשם היא טענה של המדינה שנועדה להחליש את המועצה ואת המנהיגות הבדואית.  במשך שנים מה שקרה בפועל היה שבכל פעם שמנהיג בדואי צבר כוח ותמיכה, דחקה אותו המדינה מהבמה בצרוף של פריבילגיות מצד אחד ואיומים מצד שני ומנעה ממנו לעשות את תפקידו. הדרישה שלא לאפשר לתושב כפר מוכר לייצג את הכפרים הלא מוכרים היא בדיוק מהסוג הזה. האם יש חוק שמונע מתושב גבעתיים לרוץ לראשות העיר בירושלים ? האם מזכ"ל ההסתדרות חייב להיות פועל במפעל טקסטיל ? האם מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן חייב להיות חולה בעצמו ? מדוע חייב ראש המועצה לכפרים בלתי מוכרים להיות תושב כפר לא מוכר דווקא. המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים אינה מועצה אזורית של משרד הפנים. היא אינה גוף שלטוני וחבריה רשאים להעמיד בראשם את האדם שיש לו את הניסיון והמנהיגות לייצג אותם בן אם הוא תושב כפר בלתי מוכר ובין אם הוא תושב כפר שהוכר לפני כמה שנים.  המדינה או ימיני אין זכות למנוע מהבדואים לייצג את עצמם באמצעות נציג שאינו נוח להם.

לבן דרור ימיני יש מסע צלב. זה שנים אחדות שהוא מנסה לקעקע את הקרן החדשה על תמיכתה בארגונים הפועלים להגנה על זכויות אדם בישראל ובשטחים. במסע הזה כל האמצעים כשרים. היום זכיתי להצצה נדירה לדרך שהאיש הזה עובד. והמראה די עלוב. כמו שאמרתי אני לא דובר של הקרן וכבר נכתב לא מעט על מקורות המימון של הקרן החדשה כמו על מקורות המימון של ארגוני ימין ואין לי מה להוסיף על כך. האתר הזה עוסק במאבקם של הבדואים ובחברה הבדואית בכלל. הבדואים הם קבוצה מגוונת, מרתקת במובנים רבים ואני כותב עליהם בכוחותיי המועטים ואיני מתיימר לכסות את כל מה שמתרחש. בעיית הכפרים הלא מוכרים היא בעיה מורכבת והפתרון של הממשלה הוא פתרון לא מספק. שנים של הזנחה, הבטחות שווא ואפליה אינן נמחקות ברגע אחד. היחס הזה לימד את הבדואים לא לבטוח בשלטון. הוא לימד אותם שמי שהגיע להסכמה עם המדינה איבד את מה שהיה לו וקיבל בתמורה כלום או כמעט כלום. הממשלה חייבת לשכנע את הבדואים שהיא נותנת מענה לצרכים שלהם ולא רק לצרכים שלה. אכן, הגיע הזמן להשקיע בחברה הבדואית ולסגור פערים, אבל אסור שמה שינחה את הפתרון הוא האינטרס הצר של השתלטות על הקרקע.

משה

מודעות פרסומת

שבת 30.11.2013 הוכרז יום זעם נגד יישום תכנית פראוור

כתיבת תגובה

ביום ראשון שעבר ביקרה ועדת הפנים של הכנסת בנגב, במטרה לראות מקרוב את המשמעויות של חוק פראוור. שביתה כללית הוכרזה ביישובים הערבים והפגנות שנערכו במספר צמתים קיבלו את פני חברי הועדה ואת יהודה בכר, מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים. בהפגנה בצומת להבים נעצרו שני פעילים ונשמעו טענות על אלימות שוטרים.

במהלך השבוע הובא בפני שופט השייח' סייח ממנהיגי התושבים באל עראקיב שנעצר בחשד לבניה חוזרת על אדמת הכפר שנהרס יותר מ-50 פעם. על פי החלטת השופט הוא הורחק ל-2 ק"מ  מהכפר ונאלץ לשם ערבות של 10,000 ש"ח. ההליכים נגדו ימשכו.

בשבת הקרובה מתוכננים אירועי מחאה ברחבי הארץ לקראת ההצבעה על החוק בקריאה שנייה ושלישית הצפויה במהלך דצמבר 2013.

האירוע המרכזי יהיה בצומת הכניסה לחורה ב-15:30

פרטים נוספים על ההפגנות ועל הסעות באתר חד"ש

הסבר על משמעות החוק בסרטון חדש שהפיקו עמותת במקום והאגודה לזכויות האזרח:

סיום שנת הלימודים- מה עם הנושרים?

2 תגובות

שנת הלימודים הסתיימה בחטיבות הביניים ובתיכונים ובעוד כמה ימים יצאו לחופשה גם תלמידי בתי הספר היסודיים. בסה"כ כ-80 אלף תלמידים במגזר הבדואי. זה הזמן להיזכר במאות ילדים בדואים שהיום האחרון ללימודים אינו מרגש אותם כלל כי ממילא לא ביקרו בבית הספר במהלך השנה.

IMG_1541

ברי המזל שביקרו בבתי הספר- קטע משחק של שחקני תאטרון מרהט בפני תלמידי בית ספר בכסייפה במסיבת סיום השנה 20.6.2013

מערכת החינוך במגזר הבדואי סובלת מבעיות וקשיים עצומים. החל ממחסור במורים מקצועיים, ציוד ומתקנים וכלה באמינות נמוכה של הציונים, ולמידה בשיטות הוראה מיושנות המבוססות על שינון במקום על פיתוח חשיבה. כל אלה הם בעיות של אלה שזוכים לחינוך כלשהו מלכתחילה. במקומות מסוימים בכפרים הבלתי מוכרים ואף ביישובים המוכרים ילדים רבים אינם זוכים למימוש זכותם לחינוך והרשויות המקומיות אינן עושות די כדי לוודא שכל הילדים יגיעו לבתי הפר ע"פ החוק. יש לכך סיבות רבות: מיעוט של קציני ביקור סדיר, מחסור בתקציבים להסעות וניתוק פיזי של חלק מהיישובים. אך, מעבר לאלה העוני, ריבוי הילדים והצורך של המשפחות לשתף אותם בפרנסת המשפחה גורם לאבות לא מעטים למנוע מהם ללכת לבתי הספר. המאבק בתופעה מסובך ביותר לא רק בגלל המחסור במשאבים, אלה בעיקר בגלל הקושי העצום לפעול מול ההורים בתנאים שמכתיבה המערכת השבטית-פוליטית. בתנאים האלה נמנעים ראשי הרשויות מפעולה תקיפה כנגד הורים המונעים מילדיהם חינוך וקציני הביקור הסדיר הם חסרי לגיטימציה וחסרי שיניים כנגד הורים סרבנים.

כתבתה של גל גבאי מדצמבר 2012 מאירה את התופעה. הילדים האלה הם אלה שמשלמים את המחיר דור אחרי דור על המציאות הבלתי הגיונית של נטישת האוכלוסייה הבדואית על ידי הרשויות.

מלכודת הפתאים של המסגד בבאר שבע

6 תגובות

מודעת דרושים תמימה שפורסמה לאחרונה במגזין האמנות המקוון "ערב רב" מעלה מחדש את הפרשה המשפטית והתרבותית סביב המסגד הישן בבאר שבע. התערוכה הראשונה שהוצגה במוזיאון החדש שהוקם במסגד התקבלה אצל ערביי הנגב בבוז, כעת מחפשים למוזיאון אוצר חדש. האם נהג נכון בית המשפט העליון כשכפה את הקמתו של מוזיאון לתרבות האיסלם שאיש לא רוצה בו ? האם נשמעה עיריית באר שבע להוראת בית המשפט ? ומה קורה כששופטים הופכים לאוצרים ואוצרים למשרתים אידאולוגיים ?

תחילתו של הסיפור בעתירה שהגישו האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל, הועד המוסלמי בנגב ואחרים בסיוע עדאללה עוד ב-2002, כנגד עיריית באר שבע, משרדי הדתות והתרבות ומנהל מקרקעי ישראל. בעתירה ביקשו העותרים להורות לעיריית באר שבע להשיב מדוע לא תבוטל ההכרזה על המסגד הגדול בבאר שבע כמוזיאון ומדוע לא יושב המסגד לייעודו המקורי כמסגד. טענת העותרים הייתה כי ראוי לשפץ את המסגד ולהשיבו לייעודו כבית תפילה, אולם העירייה טענה כי מסגד בלב העיר באר שבע יביא לחיכוכים בין יהודים וערבים ועלול לשמש גורמים אסלאמיים קיצונים. העותרים טענו מנגד כי השבתו של המסגד לפעילותו המקורית, כפי שנעשתה במקומות אחרים בארץ, דווקא תהווה סמל לדו קיום, לשותפות ולרב תרבותיות. לעומת זאת הפיכתו למוזיאון היא פגיעה בחופש הדת וברגשותיו של המיעוט המוסלמי בנגב.

בית המשפט חורג מתפקידו

המסגד שהוקם ב-1906 עוד בתקופה העותומנית תפקד עד 1948 כבית תפילה. לאחר כיבוש העיר והקמת המדינה, הפכה אותו עיריית באר שבע למשכנו של בית משפט השלום ובית מעצר. משנת 1953 החל המבנה לשמש כמוזיאון ובשנת 1987 הוכרז כמוזיאון בהתאם לחוק המוזיאונים. הוצגו בו בסך הכל שתי תערוכות, הראשונה עסקה בחיי הבדואים והשנייה הייתה תערווכה ארכיאולוגית שהוצגה בתנאים עלובים עד לסגירתו של המוזיאון. בשנת 1992 הוכרז המבנה כמבנה מסוכן ופונה מתכולתו, ומאז ועד סוף 2011 עמד בשממונו. ביוני 2011 פסק בית המשפט העליון כי יוקם במקום מוזיאון לתרבות האיסלם. עיריית באר שבע התכוונה לבצע במסגד שיפוץ כחלק מתכנית להפיכת המתחם בו מצוי המסגד למתחם מוזיאונים. אף שהמבנה שימש בעבר כמוזיאון ויועד לשמש ככזה גם בעתיד, לא התכוונה העירייה להקים בו מוזיאון לתרבות האיסלם דווקא.

ועדה בין משרדית שהוקמה ב-2003 וגיבשה את מסקנותיה בסוף 2004 אימצה באופן עקרוני את עמדתה של עיריית באר שבע אך המליצה לעשות במבנה שימוש שישקף את זיקתו התרבותית וההיסטוריה של הבניין לציבור הערבי. בית המשפט המליץ אף הוא על פתרון ברוח זו אך בין הצדדים נמשך הוויכוח על אופי השימוש שיעשה במסגד עוד שנים ארוכות.

ביוני 2011 החליט בית המשפט להפוך את הרעיון להקמת מוזיאון לתרבות האיסלם ועמי המזרח לצו החלטי ברוב דעות של השופט ג'ובראן והשופטת פרוקצ'יה. בית המשפט נימק זאת, כפיצוי על אבדן המסגד וכביטוי לזיקה של האוכלוסיה המוסלמית לבניין. עם זאת הותיר בידי הרשות המקומית את התכנון ואת ההחלטות המקצועיות.

המוזיאון שלא דרוש לאיש

המוזיאון שהוקם הוא מוזיאון שעיריית באר שבע כלל אינה רוצה בו והעותרים כלל לא ביקשו. השופטת מרים נאור עמדה על הקושי הזה בדעת המיעוט כשסברה שאין להפוך את הקמת המוזיאון לצו החלטי. לא מפתיע היה שהתערוכה המספרת את סיפורה של באר שבע במאה השנים האחרונות, מנקודת מבט ציונית, חטפה קיתונות של ביקורות מהמנהיגות הערבית בנגב. מובן מאליו שמנהיגי הבדואים לא ימליצו לתלמידי בתי הספר שלהם לבקר במוזיאון שאמור לשקף את התרבות המוסלמית של העיר ובמקום זה מהלל את השגיה של המדינה היהודית בפיתוח העיר. למי אם כן מיועדת התערוכה הנוכחית ? מה הופך אותה לפיצוי כלשהו על המסגד ?

כעת מחפשים בבאר שבע אוצר בחצי משרה שיחליף את גואל דרורי האוצר הקודם שפסע לתוך מלכודת הפתאים חסר דעת. האוצר שיסכים להיכנס למיטה החולה הזאת, יצטרך להיות מתוחכם הרבה יותר, או לפחות לעמוד על כך שיהיה הפעם שיתוף פעולה כנה עם אוצר ערבי. אולי יחד ישכילו ליצור תצוגה שתהיה משמעותית עבור שתי הקהילות.  לא בטוח שעיריית באר שבע מוכנה לזה- שיהיה לה בהצלחה בחיפוש.

החלטת בית המשפט העליון בעתירה

נייר עמדה שהגישו בדואים לוועדה הבין-משרדית

דיקן הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון מנע את "יום הסטודנט הערבי"

4 תגובות

פורום הסטודנטים הערבים באוניבסיטת בן גוריון פרסם מכתב גלוי לנשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, בתגובה לביטול אירוע תרבות בערבית שתוכנן להתקיים במקביל ליום הסטודנט. במכתב קובלים הסטודנטים הערבים על מדיניות עקבית מצד דיקן הסטודנטים יעקב אפק, המונע קיום ארועי תרבות שקהל היעד שלהם הוא הסטודנטים הערבים.

לדברי הפורום, ההחלטה לארגן את האירוע המקביל ליום הסטודנט הרשמי, נובעת מאי התחשבות במאפיינים התרבותיים והחברתיים של הסטודנטים הערבים כמו המנעות מאלכוהול, תלות בהסעות והעדר של אמנים ערבים בתכנית.

הניסיון לארגן את האירוע  זכה לסיוע מצד אגודת הסטודנטים אך נתקל בחומות של בירוקרטיה מצד הדיקן ולבסוף נדחה ברגע האחרון, תוך גרימת אכזבה לסטודנטים הערבים בנגב כולו ונזק כספי למארגנים שנאלצים לשאת בעלויות ביטול הזמנתם של אמנים ערבים מהשורה הראשונה.

התנהלותו של דיקן הסטודנטים מונעת לדעת הפורום מגזענות גרידא והיא מנוגדת להצהרות של נשיאת האוניברסיטה שצידדה לא אחת בזכותם של הסטודנטים הערבים לביטוי תרבותי בקמפוס. סרובו המכעיס של הדיקן לאשר את האירוע, אינו מפתיע מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שהוא מערים קשיים על יוזמות של הפורום ולמעשה כלל אינו מכיר בו, שכן הוא דורש כי פניותיו לדיקנאט יעשו אך ורק באמצעות אגודת הסטודנטים.

יעקב אפק- לא מכיר בסטודנטים הערבים

פורום הסטודנטים הערבים (הנקרא בערבית ג'ומעתנה- האוניברסיטה שלנו) הוקם באוניברסיטת בן גוריון לפני כשנה ע"י סטודנטים וסטודנטיות ערבים שמרביתם בדואים כדי לקדם את תחושת השייכות של הסטודנטים הערבים לאוניברסיטה. הפורום מאגד סטודנטים ערבים מכל קצות הקשת הפוליטית ותפקידו העיקרי הוא העיסוק בצרכים של הסטודנטים הערבים בתחום האקדמי  והחברתי. ההתארגנות שענתה על צורך מובהק התקבלה באהדה רבה בקרב הסטודנטים הערבים בקמפוס. בתוך זמן קצר יצר הפורום קשרים מצויינים עם אגודת הסטודנטים ועם התארגנויות דומות של סטודנטים ערבים במכללת ספיר, מכללת קיי ומוסדות אקדמים נוספים בנגב.

למרבה הצער, בראש דיקאנט הסטודנטים עומד אדם שאינו מכיר ברב תרבותיות של הקמפוס וחותר לאחידות יהודית- חילונית על חשבון קבוצות סטודנטים לא מעטות שהבולטת שבהן היא הקבוצה הערבית. מדיניות זו פוגעת בתחושת השייכות של הסטודנטים הערבים ומאשררת עבור רבים מהם תחושות קשות הקיימות ממילא. העובדה המדאיגה היא, שדחיקת הערבים באוניברסיטת בן גוריון לא מתרחשת על רקע של הבעת עמדות בלתי ציוניות (טענה המשמשת לרוב להצדקת אפלייתם), אלא גם כאשר מדובר בצרכים חברתיים ותרבותיים לגיטימיים של מאות סטודנטים.

מה צריכים הסטודנטים הערבים להסיק מכך:  שאינם רצויים כלל? פרופ' כרמי נדרשת לתת על כך תשובה במעשים ולא בהצהרות.

כעת דורשים הסטודנטים הערבים לא פחות מאשר את חלקם היחסי בעוגת התקציבים לחינוך הבלתי פורמלי, הן באגודת הסטודנטים והן באירועים השונים מטעם האוניברסיטה והדיקנאט בפרט.

דה-רומנטיזציה

תגובה אחת

קמפיין חדש-לעצור את העקירה

3 תגובות

הפגנה נגד תכנית פראוור מול משרדי הממשלה ב-11.12.11. תצלום: קאיד אבו לטייף

שילחו הודעה לשר בני בגין

יש לנו רק ארבעה ימים לעצור את הצעת החוק הממשלתית, שתביא לעקירתם של למעלה מ-30 אלף בדואים מבתיהם ותפקיע את אדמותיהם בנגב.

הקהילה הבדואית כבר נלחמת באפליה המבישה הזו, והיא זקוקה לעזרתנו. הנה ההזדמנות שלנו: הממשלה יסדה מנגנון שמאפשר לציבור להגיב על הצעת החוק – אם נציף אותה בהתנגדויות נוכל לעצור את האפליה איומה הזו.

אנחנו חייבים לפעול במהירות – הממשלה מאפשרת להגיש תגובות רק עד סוף השבוע הזה. בואו נתמוך באחיותינו ואחינו הבדואים עכשיו ונציף את המערכת בהתנגדויות לתכנית. השתמשו בטופס מימין כדי להגיש את התנגדותכם ישירות לשר בגין שאחראי על פניות הציבור בנושא, והפיצו את המסר הלאה לכל מי שאתם מכירים.

Older Entries

%d בלוגרים אהבו את זה: