הזמנה לכנס: תוכנית המטרופולין: מתווה לפתרון – או לעימות?

כתיבת תגובה

המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים מזמין אותכם למפגש חשוב, הנערך על ידי 
המטה לשוויון וצדק לבדואים בנגב 
 
תוכנית המטרופולין:
מתווה לפתרון – או לעימות?
היבטים משפטיים ותכנוניים של תוכנית המתאר למטרופולין ב"ש.
המפגש מיועד ללמוד את השלכות התוכנית שאושרה לאחרונה ע"י שר הפנים למאבק בנושא הקרקע והתכנון ולבחון דרכים לקידום הפעולה של הארגונים ושל ועדי הכפרים בנושא.
 
המפגש יערך במתנ"ס חורה ביום שלישי 15 בינואר בשעה 15:00
 
בתוכנית:
ברכות: עטיה אל-אעסם, יו"ר המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים.
יציגו דברים:
 עו"ד ראויה אבו רביעה- האגודה לזכויות האזרח: המאבק המשפטי על התוכנית: מבג"צ אבו חמאד ועד
היום.
 עו"ד סוהאד בשארה- עדאלה: המימד המשפטי של תוכנית המטרופולין.
 המתכננת נילי ברוך, במקום: מטרופולין ב"ש והכפרים: בין הכרה לפינוי.
 המתכננת ענאיה ג'ראיסי- המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי: הערות סיכום.
בהמשך- דיון בדרכי הפעולה בהשתתפות הקהל.
מנחה: סולטן אבו עובייד, מנהל שתיל ב"ש.
הציבור מוזמן!
לפרטים: סולטן,052-5345941

האירוע בפייסבוק

 
המועצה האזורית פותחת את משרדיה מחדש!
כתובתנו החדשה: החלוץ 118 באר שבע. בעיר העתיקה. קרוב לבנק הפועלים.
 
אנו זקוקים לתרומות של ציוד משרדי, מחשבים, מדפסת, וכל השאר!
לקשר: עטיה אל אעסם, יו"ר המועצה. טל: 050-5702064, attia40@gmail.com.
The RCUV is pleased to forward this invitation to an important discussion by 
the forum for justice and equality for the Negev Bedouin 
 
this Tuesday, Jan 15th at 15:00, at the Matnas in Hura:
 
Beer Sheva Metropolitan Plan:
Opening a path for a solution – or conflict?
Legal and planning aspects of the master plan for metropolitan Beer Sheva.
 
In the meeting the implications of the Metropolitan plan approved recently by the Minister of Interior will be discussed, and its affect on the conflict over bedouin land and the recognition of the Bedouin villages.Directions for action by the village committees and the organizations will be discussed.
 
The RCUV is opening its new offices!  our new address is Hahalutz 118 Beer Sheva (the old city, by Bank Hapoalim)
 
We need donations of office furniture, computers, faxes and more!
 
contact information: Atia El Asam, RCUV chair. 050-5702064, attia40@gmail.com. Or – Yeela Raanan,yallylivnat@gmail.com, or via return mail. 

יחידה ומובחרת. ערבייה. האקטיביסטיות. (via עד ראיה)

כתיבת תגובה

יחידה ומובחרת. ערבייה. האקטיביסטיות.  כשגילתה סמירה, בדואית משבט דרומי, שבעלה מתכוון לקחת לו אשה שניה, החליטה להלחם בפוליגמיה וניגשה להגיש תלונה בתחנת המשטרה הקרובה. השוטר הבדואי סרב לשתף פעולה: את רוצה צרות עם השבט? היא טפסה למפקד היהודי. זה ענין פנימי. אמר, דברי עם השייח. כשנגשה לשייח, הוא שאל: מה את רוצה. בעלך מוסלמי? לא? אז מותר לו. (מתוך מחקר של של ראויה אבו רביעה( אבו רביעה בתצלום הפותח. )       "אל תקרא לי מורדת. אני לא רוצה מלחמה עם הגברים", אומרת לי סמאח סלאימה ב"החצר הנשי … Read More

via עד ראיה

פרופ' אורן יפתחאל והפורום לדו קיום בנגב קיבלו הערב פרס על פעילותם למען זכויות הבדואים

תגובה אחת

האגודה לזכויות האזרח העניקה הערב את הפרס ע"ש אמיל גרינצוויג לשופטת (בדימוס) יהודית צור, ואות משותף לפרופ' אורן יפתחאל ופורום דו קיום בנגב. הגב' חיה נוח מנכ"ל הפורום קיבלה את הפרס בשם הארגון. הנחתה את הערב עו"ד ראויה אבורביעה, בעצמה שותפה מלאה למאבק הזה

מומתאז חטיב וחיה נוח בטקס הענקת הפרס. צילום (טלפון): חגי אלעד

פרופ' אורן יםתחאל בטקס הענקת הפרס, צילום (טלפון): חגי אלעד

בנימוקי הפרס נכתב:

על פעילותו הנמרצת של פרופ' יפתחאל, אשר באה לידי ביטוי בעשורים האחרונים בשלל תחומים ולקידום קשת רחבה של זכויות אדם – החל בזכויות האדם בשטחים הכבושים, המשך בצדק חלוקתי וזכויות חברתיות וכלכליות וכלה בזכותם של הבדווים להכרה בכפרים הבדווים ולזכויות הבדווים על אדמתם. פרופ' יפתחאל משמש כיועץ, בהתנדבות, למועצה לכפרים הלא-מוכרים. בתפקיד זה היה בין היתר הדובר המקצועי הבכיר של הנושא הבדווי בפני ועדת גולדברג ושותף למהלך משפטי שנועד לבטל את תכנית המתאר למחוז דרום בשנת 1999. לאחרונה היה המוביל בצוות המקצועי שנרתם לבחון את תולדות הסכסוך הקרקעי בין חלקים משבט אל-עוקבי ולבין המדינה, והכין חוות דעת מומחה בתיקים אלו. בשנה האחרונה ידע המאבק על זכויות הבדווים הסלמה חריפה אשר באה לידי ביטוי בהריסת הכפר אל-עראקיב לא פחות משבע פעמים. פרופ' יפתחאל ופורום דו קיום בנגב עמדו ועומדים בחזית המאבק הן בבתי המשפט, והן במאבק אמיץ ועיקש עם תושבי הכפר.

על פעילותו של פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי – בהיותו ארגון יהודי-ערבי, הנאבק למען זכויות המיעוט הלאומי מתוך השקפה הומניסטית ואזרחית רחבה. הארגון האקטיביסטי משלב עשרות מתנדבים ומתנדבות בפעילות שטח מסורה הכוללת הפגנות, משמרות מחאה, שיירות סיוע וביקורי הזדהות. פורום דו קיום היה החשוב בין הגופים המקומיים שתמכו בקהילת אל עראקיב ועומדים לצידה גם כעת. מעצרה האלים של מנהלת הפורום, חיה נוח, במהלך ההריסה השישית של הכפר הוא רק אחד הביטויים למחויבות העמוקה הזו ולמחיר שבצידה. בנוסף למאבקים, בולטת מחויבותו של הפורם לפעילויות חברתיות ותרבותיות שמטרתן להעצים את קהילת הכפרים הלא מוכרים ולהביא את סיפורם לקהלים בארץ ובחו"ל.

אתמול היתה חיה נוח בדיון בבית המשפט בבאר שבע לאחר שהוגש נגדה כתב אישום על הפרעה לשוטרים לכאורה, בזמן ההריסות באל עראקיב לפני כשבועיים. עדותה שהתפרסמה באתר של יוסי אלגזי משקפת את המחיר האישי שמשלמים פעילים מרכזיים על דבקותם.

זה המקום להודות לכל הפעילים המדהימים של הפורום לדו קיום בנגב ובמיוחד למיכל רותם ומומתאז חטיב שנותנים תקוה לכל מי שמאמין עדין בשיויון , דמוקרטיה ובקיום משותף של יהודים וערבים.

יום של מעצרים באל עראקיב

כתיבת תגובה

הערב, 17.1 תקפו כוחות של המשטרה קבוצה של תושבים צעירים בכפר אל עראקיב בזמן שניסו להקים מחדש מבנים ארעיים במקום. כעשרה ילדים נפגעו מגז מדמיע ומכדורי גומי וספוג שנורו עליהם וחמישה צעירים נעצרו. השוטרים ניצלו את העדרם של מרבית המבוגרים שנסעו לרהט כדי להשתתף באזכרה לאחיו של השייח' סייח' שנפטר השבוע.

12 עצורים באירועי אל עראקיב

בנוסף עצורים במשטרת רהט חיה נוח מנכ"לית הפורום לדו קיום בנגב, מומתז חטיב, עמוס גבירץ, עזיז אבו מדיע'ם תושב אל עראקיב ושתי סטודנטיות, כולם פעילים של הפורום.

פרופ' גדי אלגזי העצור משעות הבוקר הגיש ערעור על מעצרו באמצעות עורכי דינו ראויה אבורביעה ושחאדה אבן ברי.

בסה"כ אומרת המשטרה כי בידיה שני עשר עצורים. יתכן כי בכוונתם להעביר את העצורים הלילה למעצר בכלא באר שבע.

בין טראומה לתקוה

ד"ר עוואד אבו פריח מוסר כי תושבי אל עראקיב ימשיכו לבנות באל עראקיב וקורא לכל מי שיכול, להגיע ולסייע לתושבים.

בשעה זו, נמצאים בכפר פסיכולוגים של עירית רהט ומתנדבים בעמותת יסמין א-נקב, כדי לשוחח עם התושבים ולהגיש סיוע פסיכולוגי ראשוני בעיקר לילדים, שהאירועים ביומיים האחרונים גרמו להם לזעזוע ניכר.

מחר (18.1) בצהריים תתכנס הועדה לזכויות הילד בכנסת בראשותו של חה"כ זבולון אורלב לדיון שיזם חה"כ טאלב א-סאנע, במצבם  הנפשי של ילדים בעקבות הריסת בתים. מחוץ לכנסת יפגינו תושבים מהנגב ומלוד נגד התגברות הריסות הבתים בחודשים האחרונים.

בחוות דעת מקצועית של הפסיכיאטרית ד"ר גראציאלה כרמון שתוגש לועדה על ידי עמותת רופאים לזכויות אדם נכתב כי:

המדיניות של הריסת בתים, היא אקט אכזרי ביותר אשר עלול לפגוע קשות בבריאות הנפשית של בני אדם ובמיוחד בילדים ומתבגרים. לטווח הקצר חוויה זו עלולה לגרום לתגובות פוסט טראומטיות: חרדה, דכדוך, סימפטומים סומאטיים, קשיי ריכוז, בלבול, אי שקט, קשיי התנהגות וקשיי תפקוד במערכות השונות של החיים. לטווח הארוך יותר עלולות להתפתח תחושות של דיכאון, ייאוש, כעס ותסכול מתמשכים וקשיי התנהגות. תיתכן פגיעה ביכולת לתת אמון בדמויות ההוריות ובדמויות סמוכות האמורות לייצג הגנה ובטחון וקשיים ביכולת ליצור מערכת יחסית אדפטיביות. תחושות של תסכול, כעס, ניכור וחוסר שייכות עלולות לפגוע ביכולתם העתידית של הילדים להתפתחות נורמטיבית, לממש את כישוריהם ולהשתלב במערכות חברתיות שונות.

הפיכת המחאה לפשע

ביום חמישי הקרוב יחל משפטו של עו"ד אימן עודה מזכ"ל חד"ש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. נגד עודה הוגש כתב אישום על תקיפת שוטרים והפרעה לשוטרים בעת מילוי תפקידם.

כתב האישום הוגש לאחר שעמד לצד תושבי אל עראקיב באחת ההריסות של הכפר בספטמבר האחרון.

עו"ד שחאדה אבן ברי המיצג את עודה, אומר כי מדובר בדוגמה נוספת למגמה מדאיגה המורגשת בזמן האחרון. המשטרה ובתי המשפט עושים קרימינליזציה של התנגדות פוליטית אזרחית בלתי אלימה ובכך מונעים מחאה דמוקרטית.

ההליכים המשפטיים נגד עודה מצטרפים למספר מקרים נוספים בהם נקטה המדינה יד קשה כנגד פעילים פוליטיים בולטים. בין אלה אפשר למנות את מאסרו של נורי אל עוקבי וכן את מעצרו של ד"ר עוואד אבו פריח דובר ועד אל עראקיב ושל פרופ' גדי אלגזי השבוע.

איפה הדמוקרטיה: ישראל הורסת את בתי הבדואים ושוללת מהם את הזכות לייצוג

כתיבת תגובה

צילום: אורי זקהם

באפריל 2010 השתתפה עו"ד ראויה אבורביעה במושב התשיעי של הפורום הקבוע לעמים ילידים של האו"ם. הפורום מתכנס פעמיים בשנה מאז 2002 כדי לדון בנושאים כלכליים ותרבותיים המעסיקים עמים ילידים ברחבי העולם. תפקידו הוא לייעץ למועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות מתוך הכרות עם הצרכים ועם המציאות הפוליטית והכלכלית שבה נתונים עמים ילידים שונים.

ביוני 2006 אימץ האו"ם את "ההכרזה על זכויות העמים הילידים" ברוב גדול.

עו"ד ראויה אבורביעה כנציגת הפורום לשיויון ודו קיום בנגב, הפצירה בפורום הקבוע, להמליץ בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם לקבוע, כי על ישראל להכיר בכפרים הבלתי מוכרים ולחדול מדחיקת הבדואים מהקרקע באמצעות פעולות היעור שמבצעת הקק"ל.

בהצהרתה בפני הפורום הדגישה עו"ד אבורביעה את התגברות מדיניות ההרס ואת השימוש בקק"ל כזרוע ממשלתית למחצה לדחיקת הבדואים. מדיניות זו סותרת את חובתה של המדינה על פי ההכרזה שהיא חתומה עליה, לשתף את האוכלוסיה הילידית ולקבל את הסכמתה לשמושים חדשים הנעשים בקרקע שבשימוש הילידים.
עוד ציינה אבורביעה כי אחת המשמעויות הקשות של אי הכרה בכפרים הבדואים היא שלילת הזכות לקחת חלק בבחירות לרשות המקומית ומשום כך שלילה של הזכות הדמוקרטית ליצוג.

התמונה העולה מדבריה היא משום כך קשה מאד. כאשר במקביל מתקיימים מספר תהליכים המאיצים את הפגיעה בבדואים:

א. עיכוב בהחלטות בתי המשפט בתביעות קרקע התלויות ועומדות עשרות שנים.
ב. הפרטה של שלילת הזכות ללהשתמש בקרקע ע"י הפעלת הקק"ל כזרוע סמי-ממשלתית המיערת את השטחים שבשימוש הבדואים.
ג. שלילת היצוג הדמוקרטי ברשויות המקומיות הנובעת מאי הכרה בנוכחותם של אזרחים בדואים בתחום השיפוט של מועצות מקומיות יהודיות בנגב.
ד. הריסת בתים מוגברת והגברת התאום בין מנהל מקרקעי ישראל, המשטרה ומשרד הפנים.

לישראל יש כידוע דרכים מגוונות להתחמק מביצוע של החלטות האו"ם כשהן אינן לרוחה, אף על פי כן, התעלמותה של ישראל ממחויבויותיה לאזרחיה מחייבת להמשיך וללחוץ בכל הדרכים הלגיטימיות, על מנת שתחדל להתעלם מנכוחותם של הבדואים ומצרכיהם הכלכליים והתרבותיים.

הטקסט המלא של ההצהרה בפני הפורום הקבוע לעניני ילידים:

תודה לך כבוד היו"ר על ההזדמנות לדבר.
שמי ראויה אבורביעה. לכבוד הוא לי לדבר מטעם הפורום לשוויון אזרחי ולדו קיום בנגב, ארגון עממי ללא כוונת רווח, ולשתף בדעותנו, על יישום הצהרת האו"ם בדבר זכויות עמים ילידיים של מדינת ישראל ביחס לערבים הבדואים.

הבדואים הערבים בנגב (אזור המדבר הדרומי של ישראל) מהווים קבוצה ילידית. הם היו באופן מסורתי עם של נוודים למחצה והתקיימו על חקלאות יבשה ועל גידול צאן.
לעומת זאת, בעקבות הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948, כאשר המדבר הפך חלק משטח המדינה, הבדואים נעקרו מרוב אדמותיהם.
עד היום, מדינת ישראל ממשיכה להפר את זכויות הילידים של הבדואים.

כיום ישנם כ- 190,000 בדואים- ערבים החיים בנגב. מחצית אוכלוסייה זו מתגוררת בשמונה עיירות כושלות שתוכננו ע"י הממשלה בעוד המחצית השנייה חיה בעשרות כפרים שאינם מוכרים על ידי הממשל.
כפרים אלה אינם מופיעים על מפות ישראל או במסמכי תכנון ממשלתיים. אין אפילו שלטי דרך המצביעים על קיומם. אלה הם בדרך כלל כפרים של 60-600 משפחות, המתגוררים באוהלים ובבקתות.
אף שהם אזרחים, אין להם גישה לשירותים הבסיסיים ביותר כמו מים זורמים, חשמל, כבישים או אפילו חינוך נאות, בריאות ושירותי רווחה.

יתר על כן, הם חיים תחת איום מתמיד של הריסת בתים (שכן אין זה חוקי לבנות מבני קבע בכפרים האלה), הרס היבול ועקירה נוספת ממקום מושבם.

בשנת 2009, 254 בתים נהרסו. בחודש פברואר השנה, המצב נעשה אפילו יותר קשה, כאשר משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל והמחוז הדרומי של משטרת ישראל שלבו כוחות ע"מ לשלש את קצב הריסות הבתים בכפרים הבלתי מוכרים.  לכן, השנה צפויים 700 בתים להיהרס.

ממשלת ישראל ממשיכה לסרב להכיר בכפרים ואין התקדמות בתביעות רבות לבעלות על קרקע שהוגשו לפני יותר משלושה עשורים. יותר מ -3,600 תביעות משפטיות הוגשו על ידי הבדואים כדי לתבוע בחזרה את אדמותיהם, אולם, עד כה, מעט מאד תביעות אלה הגיעו לסיום. אף אחד מהסעיפים 3 ו- 32 של ההכרזה בדבר זכויותיהם של אוכלוסיות ילידיות, אשר הינם מוקד הפגישה הזאת, לא מכובדים כיום על ידי מדינת ישראל.

עם כל הכבוד לסעיף 3: הזכות להגדרה עצמית, בדואים המתגוררים בתחומי מועצות אזוריות יהודיות חיים בדרך כלל בכפרים הלא מוכרים ואינם זכאים להצביע בבחירות לרשויות המקומיות. וכך, אלפי בדואים אינם מיוצגים על ידי רשות מקומית ואינם יכולים להשתתף בבחירות המקומיות.

הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) אשר נהנית בישראל מסמכויות ממשלתיות למחצה כחלק ממינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) ממשיכה לפעול בניגוד ישיר לסעיף 32 אשר קובע את החובה להתייעץ ולשתף פעולה עם הילידים על מנת לקבל את הסכמתם החופשית והמודעת לכל פרויקט המשפיע על אדמתם.

בשנת 2003, הציגה קק"ל את היוזמה שלה "תוכנית הנגב" כדי להחיות את האזור המדברי הדרומי של ישראל, להגדיל את האוכלוסייה היהודית, ואני מצטטת, "לשפר את תנאי החיים עבור כל תושביו."
בהתאם לתוכנית זו קק"ל נטעה עשרות אלפי עצים בנגב וכן פארקים רבים שנוצרו ללא הסכמה וללא שיתוף פעולה של הבעלים המקוריים של הקרקע הנדונה. כתוצאה מכך, תושבים רבים של הכפרים הבלתי מוכרים נדחקים אל מחוץ לאדמה והיא אינה יכולה לשמש אותם עוד למטרות מרעה או חקלאות.

נעשה ברור יותר ויותר כי ממשלת ישראל מסמיכה את הקק"ל לפעול במימון עקיף ובאופן שרירותי להפקעת עוד קרקעות מן הבדואים.

אנו מפצירים בפורום הקבוע להמליץ בפני מועצת זכויות האדם :

א. כי יש לאפשר לבדואים להישאר בכפריהם וכי יש להכיר בכפרים אלה.
ב. כי יש להפסיק את פעילות הקק"ל בשטח עד לאחר קביעת הבעלות על הקרקע בבתי המשפט.

United Nations Permanent Forum on Indigenous Issues Ninth Session New York, 19 to 30 April 2010Presented by Attorney Rawia Aburabia on behalf of the Negev Coexistence Forum for Civil Equality

Thank you Mr Chairman for the opportunity to speak.My name is Rawia Aburabia. It is an honour to speak on behalf of the Negev Coexistence Forum for Civil Equality, a grassroots non-profit organisation, and share our views on the implementation of the UN Declaration on the Rights of Indigenous People in the State of Israel with respect to the Arab-Bedouins.

The Bedouin-Arabs of the Negev (the southern desert region of Israel) are an indigenous people. They were traditionally a semi-nomadic people and subsisted on dry farming and small cattle or even better ship and goats. Following the establishment for the State of Israel in 1948, however, when the desert became part of its territory, the Bedouin were displaced from most of their lands.

To this day, the State of Israel continues to violate the indigenous rights of the Bedouins. Today there are approximately 190,000 Bedouin-Arabs living in the Negev. half of this population lives in eight failing, government-planned towns while the other half live in dozens of villages that are not recognised by the government.

These villages do not appear on Israeli maps or government planning documents. There are no road signs even indicating their existence.
These are typically villages of 60 to 600 families, living in tents and shacks. Whilst they are citizens, they do not have access to the most basic services such as running water, electricity, roads or even proper education, health and welfare services.

Further, they live under the constant threat of home demolition (as it is illegal to build permanent structures in these villages), crop destruction and further displacement. In 2009, 254 homes were destroyed. In February this year, the situation become even more dire, however, with the Ministry of Interior, the Israel Lands Administration and the southern district of the Israel Police jointly resolving to triple the rate of house demolitions in unrecognised villages.

Thus, this year an expected 700 homes will be destroyed. The Israeli government continues to refuse to recognise these villages and many land claims that were filed more than three decades ago are not progressed. Over 3,600 legal claims have been submitted by the Bedouin to claim back their land, however, to date, very few of these claims have reached a conclusion.

Neither Article 3 nor Article 32 of the Declaration on the Rights of Indigenous Peoples which are the focus of this session, are currently respected by the State of Israel.With respect to Article 3, the right to self-determination, Bedouins who live in the areas of Jewish regional councils usually live in unrecognised villages and are not eligible to vote in municipal elections. Thus, thousands are not represented by a  municipal authority and cannot participate in local elections.

The Jewish National Fund (JNF) which has been granted quasi-government powers in Israel as part of the Israel Land Administration (ILA) also continue to act in direct contravention of Article 32 which sets out the obligation to consult and cooperate with indigenous people in order to obtain their free and inform consent prior to the approval of any project affecting their land.

In 2003, the JNF introduced its ‘Blueprint Negev’ initiative to revitalize Israel’s southern desert region, increase the Jewish population and, I quote, ‘improve living conditions for all its inhabitants.’ Pursuant to this initiative the JNF has planted tens of thousands of trees in the Negev and a created numerous parks with neither the consent nor cooperation of the indigenous owners of the land in question.  As a result, residents of many unrecognised villages have been forced off the land and can no longer use it for grazing or agricultural purposes.

It has become increasingly clear that the Israeli government sanctions JNF-funded activities to indirectly and arbitrarily confiscate yet more land from the Bedouins.

We urge the Permanent Forum to recommend to the Human Rights Council that:

i) The Bedouin must be allowed to remain in their villages and these villages must be recognized

ii) The activities of the Jewish National Fund be put on hold until the ownership claims are determined by the court.

 

סימפוזיון מיוחד בנושא: זכויות הקרקע של מיעוטים ילידים – העולם וישראל

כתיבת תגובה

מרכז רוברט ה. ארנו לחקר החברה הבדואית והתפתחותה מתכבד להזמינכם לסימפוזיון מיוחד בנושא:  זכויות הקרקע של מיעוטים ילידים – העולם וישראל

ביום שלישי ה-23 בנובמבר בין  16:00- 18:00  בחדר 136- (מינוס) בבניין הסנאט, אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע

התוכנית:

16:00-16:15 התכנסות

סלימאן אבו בדר

מנהל מרכז רוברט ארנו לחקר החברה הבדואית והתפתחותה

הרצאת אורח  – פרופ' ג'ון שיהאן, אוניבסיטה טכנולוגית, סידני

"זכויות ילידים בקרקע – לקחים בינלאומיים למקרה הבדווים בנגב"

מגיבים:

חבצלת יהל,  נציגות פרקליטות מחוז הדרום.

ראויה אבו רביעה, האגודה לזכויות האזרח

אורן יפתחאל, המחלקה לגיאוגרפיה, אוניברסיטת בן גוריון

לאורחים הבאים ברכבם הפרטי נא להתקשר ל 08-6472859-על מנת לקבל אישור כניסה לקמפוס

כרזה לכנס 23.11.10

עתירה: לתת ייצוג לנשים וערבים במועצת מקרקעי ישראל

כתיבת תגובה

מנהל מקרקעי ישראל אוחז בעוצמה שלטונית יוצאת דופן, כגוף האחראי על 93% מהקרקעות במדינה. כל חברי המועצה המנהלת אותו הם גברים יהודים.

עו"ד ראויה אבו רביעה, צילום:משה בלמס

האגודה לזכויות האזרח ועמותת "איתך معك " עתרו לבג"ץ בתחילת השבוע בדרישה למתן ייצוג הולם כחוק לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה ולערבים במועצת מקרקעי ישראל. בעתירה, שנכתבה על ידי עו"ד ראויה אבורביעה, מובאת רשימה של סעיפי חוק, תקדימי בג"ץ והנחיות היועץ המשפטי לממשלה בדבר חובת רשויות המדינה לפעול לקידום ייצוג הולם של מיעוטים במועצות ובועדות ציבוריות.

בעתירה מובאים דברים שכתבה פרופ' דפנה ברק-ארז, לפיהם מינהל מקרקעי ישראל אוצר בידו עוצמה ייחודית ביחס לרשויות מינהליות אחרות, באופן שאף מקשה על מציאת מקבילות במדינות מערביות אחרות.

בעבר הורכבה מועצת המינהל גם מאנשי אקדמיה ונציגי ציבור, באופן שאפשר גמישות רבה יותר, ואכן, בעקבות עתירה של האגודה לזכויות האזרח מונו שני חברים ערבים למועצת המינהל. אלא שבשנת 2009 שונה החוק כך שמלבד שני נציגי קק"ל (יהודים, גם מתוקף הגדרת מטרות קק"ל), כל חברי המועצה הם עובדי משרדי הממשלה. הרכב המועצה שמונה בנובמבר 2009 כולל אך ורק גברים יהודים.

בעקבות פנייתה של איתך معك לממשלה בדרישה למתן ייצוג הולם לנשים במועצת מקרקעי ישראל, הודו במשרד ראש הממשלה כי אכן, היעדר ייצוג לנשים במועצת מקרקעי ישראל מנוגד לחוק שיווי זכויות האשה והצהירו כי "יפעלו בעתיד" על מנת שכל משרד ממשרדי הממשלה יציע בעתיד נציגים משני המגדרים. גם בעתירה לבג"ץ בדרישה למינוי נשים לועדת טירקל, הודיעה המדינה כי "תפעל בעתיד למען ייצוג הולם" ניסיונות העמותה לקבל פירוט על האופן שבו המדינה מתעתדת לפעול להגברת השוויון לא נענו.

עו"ד ראויה אבורביעה, האגודה לזכויות האזרח: "למנהל מקרקעי ישראל, כאחד הגופים החזקים במדינה, יש השפעה ישירה על סוגיות של כלכלה וחלוקת משאבים, ובפרט, על האפליה בין יהודים לערבים. על ממשלת ישראל לקיים את החוק ולפעול לייצוג הולם לנשים ולערבים במועצת המינהל."

עו"ד ענת טהון-אשכנזי, איתך معك: "מינוי נשים וערבים לתפקידים בכירים איננו רק עניין סמלי, אלא יש לו את הפוטנציאל להגדיל את ההשפעה של קבוצות מיעוט, ובסופו של דבר, את השוויון בחלוקת המשאבים. במקום ליישם את החוק ולקדם שוויון, הממשלה מתחמקת מחובותיה."

בג"צ 8318/10

לעתירה:
http://www.acri.org.il/pdf/petitions/hit8318.pdf

לפרטים נוספים,

נירית מוסקוביץ'
דוברת
האגודה לזכויות האזרח בישראל

משרד (ישיר): 073-7050763
נייד: 052-3410631

nirit(at)acri.org.il
www.acri.org.il

%d בלוגרים אהבו את זה: