הצעדה היום: מפגן של סולידריות ערבית עם הבדווים בנגב

תגובה אחת

יותר משלוש מאות איש צעדו היום בצהרים מהשוק בבאר שבע לקריית הממשלה במחאה על מחיקת הכפר אל עראקיב, במחאה על אלימות המשטרה כנגד התושבים ובמחאה על מדיניות הממשלה כלפי הבדואים בנגב.בין הצועדים מנהיגי הקהילה הערבית בדואית בנגב, חברי כנסת ערבים, מנהיגי התנועות האיסלמיות, ופעילי ארגונים אזרחיים.

ברקע הסלמה באלימות המשטרה כלפי התושבים ומעצרי הפחדה של תושבים ופעילים. אליהם מצטרף השבוע מעצרו התמוה של השייח ראאד סאלח מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית, שנעצר באשמת פגיעה כל שהיא בעצים בנגב. עוד הר שיוליד עכבר. באופן מפתיע או לא, נשאר בינתיים הציבור היהודי בנגב אדיש לתסיסה שמתרחשת מתחת לאפו ועתידה להשפיע על החיים בנגב ועל איכותם. עד שתושבי הנגב היהודים יבינו שחלק גדול מהאינטרסים של הבדואים הם אינטרסים של כלל התושבים ולכן יש לעמוד לצדם, ימשיכו הבדואים להיאבק לבדם בסיוע הרוח הגבית של ערביי הצפון.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

הצעדה והעצרת הן יוזמה של "הכרה עכשו", פורום הכולל נציגים מכל המפלגות הערביות הפעילות בנגב, נציגים של התנועות האיסלמיות, הועד המקומי של אל עראקיב, המועצה לכפרים בלתי מוכרים בנגב, שתיל, הפורום לדו קיום בנגב וארגונים אזרחיים רבים אחרים ובשיתוף פעולה עם ועדת המעקב של ערביי ישראל. ד"ר עווד אבו פריח הוא הרוח החיה מאחורי יוזמה זאת. הוא שואב את הלהט מההתמודדות היומיומית באל עראקיב ולדבריו מוכן לעבוד עם כל מי שמוכן לפעול. זה עובד.

חשיבותה של הצעדה הייתה בעיקר בתמיכה ובהזדהות שמפגינים נציגי הציבור הערבי בישראל עם הבדואים. בכך מסמנים ערביי ישראל כי המאבק להכרה בכפרים הבלתי מוכרים הוא מאבק של כלל ערביי ישראל ולא רק של הבדואים. דברים ברוח זו אמרו כמעט כל הנואמים בעצרת שהתקיימה בסוף הצעדה מול בנין בית המשפט בבאר שבע. כיצד יתרגמו את התמיכה הזאת למעשים לא ברור עדין. ברור, שאם בכוונתה של מנהיגות הציבור הערבי בישראל להוביל את המאבק בנגב עליהם להציב יעדים ברורים, להגדיר את גבולות המאבק ליזום ולא רק להגיב, ולהוכיח מחויבות עמוקה וארוכת טווח לנושא.

גם עצם ההתכנסות של "הכרה עכשו" והיציאה לפעולה משותפת של גורמים רבים היא השג חשוב לסולידריות הבדואית בנגב. לראשונה הסכימו גם ראשי מועצות בדואיות בנגב להשבית את הרשויות לאות הזדהות. סולידריות זו אינה מובנת מאליה על רקע השבטיות של החברה הבדואית מחד, ומאידך, הניסיונות הנמשכים של הממשלה להציע לחלק מהתושבים הבדואים פתויים שונים הפוגעים באחדותו של המאבק על האינטרסים המשותפים של הקהילה כולה.

הצעדה יצאה לדרך לאחר חודש קשה במיוחד שעבר על תושבי אל עראקיב והארגונים העומדים לצידם. באמצע ינואר החלה הקק"ל בפעולות ייעור אינטנסיביות  בשטח הכפר. העבודות לוו בסילוק בכוח של תושבי הכפר מהשטח, הריסת מבנים, כליאה של תושבים בתוך מתחם בית הקברות, ירי של אמצעים לפיזור הפגנות ומעצרים.
ההסלמה בפעולות הקק"ל והמשטרה גרמה ללחצים על הקרן הקיימת מצד יהודים בארץ ובעולם ונציגי מרצ פנו להנהלת הארגון ודרשו את הפסקת העבודות באל עראקיב. גם שופטת בית המשפט המחוזי המליצה לקק"ל שלא לנקוט בצעדים בלתי הפיכים עד לבירור תביעות הקרקע באל עראקיב. אולם הקק"ל עד כה ממשיכה בשלה.

בינתיים ממשיכה הועדה המחוזית לתכנון ובנין להדביק צווי הריסה על מבנים לא חוקיים בנגב. קבוצה של גדולה של צווי הריסה ניתנו בישוב הבלתי מוכר עווג'ן הסמוך ללקייה. יש חשש כי ההריסות הבאות בנגב הן כבר חלק ממהלך שנועד לפנות את הדרך להכשרתו של השטח המיועד ע"פ תכניות מתאר שאושרו לאחרונה לבסיס חיל המודיעין "ליקית". על כך בהרחבה בקרוב.

על ההפגנה בערבית

שוטרים ירו כדורי גומי על אזרחים בכביש באר שבע תל אביב

כתיבת תגובה

הבולדוזרים של הקק"ל משנים את פני השטח של אל עראקיב. תושבים מרהט שניסו להגיע לכפר נחסמו על כביש 40.  השוטרים ירו כדורי גומי אל עבר נשים וגברים על כביש ב"ש ת"א. ד"ר עוואד אבו פריח נעצר. 5 אחרים עוכבו ושוחררו.


עדכון הפורום לדו קיום בנגב על הארועים אתמול ה-17.2.2011

בשעות הבוקר מוקדם מהרגיל, החלו הכלים של הקק"ל לעבוד באדמות הכפר, מלווים בעשרות שוטרי יס"ם, אנשי מינהל, אנשי הסיירת הירוקה ועוד. הבולדוזרים ממשיכים בבניית סכרים והפיכת אדמות הכפר לטרסות. גם שטח השיג' של השיח סייח שניתן היה לזהותו בנקל ומרחוק הפך לגבעה פצועה וחרוצה משיני הדחפורים.

לקראת הצהריים הגיעו עשרות אנשים וביקשו להיכנס להתפלל בבית הקברות – השוטרים לא אפשרו להם להיכנס ובזמן שהגברים דיברו עם השוטרים המתינו הנשים בתעלה בצד הכביש בכניסה לכפר. תוך זמן קצר פתחו השוטרים בירי (של כדורי אל-הרג כלשהם) לכיוון הנשים והגברים, שהחלו במנוסה לכיוון הגבעות ולכיוון כביש 40. השוטרים החלו לרדוף אחר האנשים ולבסוף עצרו אדם אחד ועיכבו חמישה. במהלך הערב שוחררו כל החמישה ממעצר. העצור, ד"ר עואד אבו-פריח מואשם בארבעה סעיפי אישום.
האירועים החמורים מהבוקר והשימוש שעושה המשטרה בכלי נשק מסלימים את המצב.

נשיא בית המשפט המחוזי בב"ש האריך את מעצרם של שלושת העצורים שבידי המשטרה עד לתום ההליכים

היום הקריא שופט בית המשפט המחוזי ספי אילון את החלטתו בעניין מעצרם של אברהים ואחמד אבו מדיע'ם שנעצרו ביום חמישי שעבר בכפר, השופט החליט לעצור אותם עד תום ההליכים. ביום ראשון יעתור ארגון עדאלה מתכוון לעתור לבית המשפט העליון בעניין.סלימאן אבו-מדיעם שבא לסייע לאנשי הכפר נעצר אמש עם כניסתו לכפר והוא עדיין במעצר.שלושת הפעילים שנעצרו בשבוע שעבר וקבלו צו הרחקה לשבועיים ערערו היום על ההחלטה. השופטת שהבטיחה לתת החלטה עד הערב, ככל הנראה תתן את החלטתה רק ביום ראשון.

ראוי לציין כי בחודש האחרון נראה שהמדינה שינתה את הטקטיקה והיא מכבידה את ידה עוד יותר על אנשי הכפר והפעילים במעצרי שווא. מטרת המעצרים הרבים והגשת כתבי האישום לאנשי הכפר והפעילים היא להתישם ולהביא לסיומו של המאבק באל-עראקיב מוקדם ככל האפשר.במאבק באל-עראקיב אנו נתקלים בשימוש באמצעים בלתי לגיטימיים כלפי המפגינים ובאלימות ההולכת וגוברת, אלימות המסכנת את כל מי שנמצאים באזור בית הקברות: ילדים, נשים וטף.

אתמול והיום ילדים ונשים נורו בכדורים שונים.גם היום נאסרה כניסתם של תומכים ופעילים כאשר בדרך הראשית אל הכפר חוסמות ניידות את הכניסה ואינן מאפשרות מעבר ועל כן המעבר הוא בדרכים לא דרכים מסביב לכפר.  בקשות חוזרות ונשנות לראות את הצו האוסר כניסה לכפר אינן נענות. השוטרים גסי רוח ואלימים במיוחד. טון הדיבור בוטה בדרך כלל והשוטרים פועלים כיחידות בשטחי כיבוש. זכויות אזרחיות אלמנטאריות כמו זכות המחאה, חופש הביטוי וחופש התנועה אינן קיימות באזור אל-עראקיב והשוטרים מפעילים כח בלתי סביר.

אנשי אל-עראקיב זקוקים לתמיכתכם והגברת מעורבותכם במאבק חשוב זה.
אנו קוראים לציבור להגיע אל הכפר ולתמוך במאבקם הצודק של אנשי אל-עראקיב,
אל מול ההסלמה ההולכת וגוברת מצד המדינה.
לפרטים נוספים: מומתאז – 050-7701118

וידאו ותמונות מהאירוע ניתן לראות בלינק הבא באתר פאנט

תמונות בפייסבוק של פורום דו-קיום בנגב

יום של מעצרים באל עראקיב

כתיבת תגובה

הערב, 17.1 תקפו כוחות של המשטרה קבוצה של תושבים צעירים בכפר אל עראקיב בזמן שניסו להקים מחדש מבנים ארעיים במקום. כעשרה ילדים נפגעו מגז מדמיע ומכדורי גומי וספוג שנורו עליהם וחמישה צעירים נעצרו. השוטרים ניצלו את העדרם של מרבית המבוגרים שנסעו לרהט כדי להשתתף באזכרה לאחיו של השייח' סייח' שנפטר השבוע.

12 עצורים באירועי אל עראקיב

בנוסף עצורים במשטרת רהט חיה נוח מנכ"לית הפורום לדו קיום בנגב, מומתז חטיב, עמוס גבירץ, עזיז אבו מדיע'ם תושב אל עראקיב ושתי סטודנטיות, כולם פעילים של הפורום.

פרופ' גדי אלגזי העצור משעות הבוקר הגיש ערעור על מעצרו באמצעות עורכי דינו ראויה אבורביעה ושחאדה אבן ברי.

בסה"כ אומרת המשטרה כי בידיה שני עשר עצורים. יתכן כי בכוונתם להעביר את העצורים הלילה למעצר בכלא באר שבע.

בין טראומה לתקוה

ד"ר עוואד אבו פריח מוסר כי תושבי אל עראקיב ימשיכו לבנות באל עראקיב וקורא לכל מי שיכול, להגיע ולסייע לתושבים.

בשעה זו, נמצאים בכפר פסיכולוגים של עירית רהט ומתנדבים בעמותת יסמין א-נקב, כדי לשוחח עם התושבים ולהגיש סיוע פסיכולוגי ראשוני בעיקר לילדים, שהאירועים ביומיים האחרונים גרמו להם לזעזוע ניכר.

מחר (18.1) בצהריים תתכנס הועדה לזכויות הילד בכנסת בראשותו של חה"כ זבולון אורלב לדיון שיזם חה"כ טאלב א-סאנע, במצבם  הנפשי של ילדים בעקבות הריסת בתים. מחוץ לכנסת יפגינו תושבים מהנגב ומלוד נגד התגברות הריסות הבתים בחודשים האחרונים.

בחוות דעת מקצועית של הפסיכיאטרית ד"ר גראציאלה כרמון שתוגש לועדה על ידי עמותת רופאים לזכויות אדם נכתב כי:

המדיניות של הריסת בתים, היא אקט אכזרי ביותר אשר עלול לפגוע קשות בבריאות הנפשית של בני אדם ובמיוחד בילדים ומתבגרים. לטווח הקצר חוויה זו עלולה לגרום לתגובות פוסט טראומטיות: חרדה, דכדוך, סימפטומים סומאטיים, קשיי ריכוז, בלבול, אי שקט, קשיי התנהגות וקשיי תפקוד במערכות השונות של החיים. לטווח הארוך יותר עלולות להתפתח תחושות של דיכאון, ייאוש, כעס ותסכול מתמשכים וקשיי התנהגות. תיתכן פגיעה ביכולת לתת אמון בדמויות ההוריות ובדמויות סמוכות האמורות לייצג הגנה ובטחון וקשיים ביכולת ליצור מערכת יחסית אדפטיביות. תחושות של תסכול, כעס, ניכור וחוסר שייכות עלולות לפגוע ביכולתם העתידית של הילדים להתפתחות נורמטיבית, לממש את כישוריהם ולהשתלב במערכות חברתיות שונות.

הפיכת המחאה לפשע

ביום חמישי הקרוב יחל משפטו של עו"ד אימן עודה מזכ"ל חד"ש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. נגד עודה הוגש כתב אישום על תקיפת שוטרים והפרעה לשוטרים בעת מילוי תפקידם.

כתב האישום הוגש לאחר שעמד לצד תושבי אל עראקיב באחת ההריסות של הכפר בספטמבר האחרון.

עו"ד שחאדה אבן ברי המיצג את עודה, אומר כי מדובר בדוגמה נוספת למגמה מדאיגה המורגשת בזמן האחרון. המשטרה ובתי המשפט עושים קרימינליזציה של התנגדות פוליטית אזרחית בלתי אלימה ובכך מונעים מחאה דמוקרטית.

ההליכים המשפטיים נגד עודה מצטרפים למספר מקרים נוספים בהם נקטה המדינה יד קשה כנגד פעילים פוליטיים בולטים. בין אלה אפשר למנות את מאסרו של נורי אל עוקבי וכן את מעצרו של ד"ר עוואד אבו פריח דובר ועד אל עראקיב ושל פרופ' גדי אלגזי השבוע.

"עליהום" נגד הבדואים

תגובה אחת

קמפיין מתוזמן לעקירת הכפרים "הבלתי-מוכרים"
למה טוענים ש"הנגב הלך?" למה להפחיד את דעת הקהל? ולמה עכשיו? כי הבדואים התחילו להפגין בתל אביב? כי מתנהלים סוף-סוף בבתי המשפט דיונים מאתגרים בנוגע לזכויות הבדואים בקרקע? כי רוצים להרתיע שופטים כדי שלא יפסקו חלילה לבדואי בעלות על אדמתו?
▪  ▪  ▪

לאחרונה מישהו דוחף להכרעה אלימה בסכסוך בין הבדואים בנגב לבין המדינה. נשמעים קולות של "עליהום" רבתי נגד הבדואים. צצות עמותות מתנחלים הפועלות נגדנו, כ"רגבים", והפרקליטות יוצאת נגד אקדמאים "שמשתפים פעולה עם הבדואים". מבצבץ קמפיין מתוזמן לעקירת הכפרים "הבלתי-מוכרים". משמיצינו לא מסתפקים הפעם במתקפה נגד ה"פלישה לשטחי הלאום" – המתקפה יוצאת חוצץ גם נגד רשויות המדינה: נטען, כי זו "חילקה קרקע בנדיבות ואפשרה לבדואים לעשות ככל העולה על רוחם".

איפה הבדואים בשיח הזה? לא מפתיע לגלות שהם לא שם. השיח מתנהל בין המדינה לבין עצמה. היינו שקופים כשתכננו את עתיד כפרינו; כשהפכו את בתינו ואדמותינו ואת המרחב שבו חיינו מאות שנים לשדה תעופה, ליישוב ליהודים בלבד או ליער; כשלא ספרו אותנו בבחירות למועצות האזוריות; כשהחליטו "לקדם" אותנו ו"ליישב" אותנו ביישובי "קבע". הם תכננו "והקימו" לנו ישוב במידתם ולפי ראות עיניהם. ציפו שנבוא כעדר בערבו של יום ונתכנס בשקט במכלאות. עכשיו הם כועסים שלא כל העדר התכנס, ולעדר עוד יש דרישות. פתאום יש לבדואים דעות, פתאום צצו "פלישות", אפילו בתי אבן. והכל נתפש כמפתיע: כאילו הבדואים לא היו פה קודם, וכאילו אין להם זכויות. והכל באווירת דחיפות. מגינים על המולדת! מה פתאום הם מתחתנים ועושים ילדים? מה פתאום הקימו להם כפרים? מה פתאום הם נצמדים לקרקע אבותיהם? הכול מתעורר מחדש ודורש טיפול דחוף. "הלך הנגב והלכה המדינה". ולאן הלכה? – לאזרחיה הבדואים!

ומה לא השתנה? אנחנו עדיין לא ממש אזרחים. אנחנו שקופים וחסרי כבוד. מקללים אותנו חופשי, מבקשים לגרש אותנו, לעקור, לצמצם ילודה ולבטל קצבאות. מנשלים אותנו מכל זכות לקרקע שבה אנו מתגוררים – והכל בריש גלי. לא בושה ולא דמוקרטיה. אנחנו מתים מצמא, ובצד השני של הכביש הממטרות מפזרות את טיפות המים האחרונות של הכינרת על שטח הבצל של המושב. 37% מתושבי רהט מובטלים, וזה לא מטריד איש. שנים רבות שלט בנו ממשל צבאי. המושל הלך, הממשל נשאר והסגנון נשמר. הרסו בתים, הוסיפו תקנים למשטרה ולפרקליטות, רכשו בולדוזרים, הקימו ועדות, בטלו הקצאות ושכחו תקציבים… חיינו כל הזמן – ללא מים, ללא חשמל, ללא בריאות… חיינו ונמשיך לחיות…

אם אתם רוצים לפתור את "הבעיה" – בואו נדבר כבני אדם שווים. יש לעצור את תוכניות העקירה שמתגבשות, ולגלות קצת שפיות לפני הטעות הגדולה שלא יהיה ניתן לתקנה. בעקירה כבר התנסינו הרבה פעמים. אנחנו אזרחים ישראלים ופליטים ישראלים. אולי כדאי לנסות משהו שונה? אולי לא עוד בכוח? כדאי להתחיל לבדוק את עצמנו, מול גל ההפחדה כי בקרוב מאתיים אלף אזרחים בדואים "ייתפסו" חמש מאות אלף דונם. אולי! למה זה מפחיד אתכם? הרי הציבור היהודי מנצל שניים-עשר וחצי מיליון דונם, וזה לא מפחיד איש! הבדואים חיים על כ-2% משטח הנגב, אף שהם כ-28% מתושביו!

למה טוענים ש"הנגב הלך?" למה להפחיד את דעת הקהל? ולמה עכשיו? כי הבדואים התחילו להפגין בתל אביב? כי מתנהלים סוף-סוף בבתי המשפט דיונים מאתגרים בנוגע לזכויות הבדואים בקרקע? כי רוצים להרתיע שופטים כדי שלא יפסקו חלילה לבדואי בעלות על אדמתו?

נשמח להיפגש ולתכנן יחד את עתידנו. למשל, כפרים עם חקלאות בדואית מסורתית, המשלבים בין מורשת ומודרניות… למשל כפרי תיירות… מושב או שניים, קיבוץ או שניים לבדואים. למה שלא נחיה בכבוד, ללא אבטלה ופחד… שנתחיל לייצר יותר ולשלם יותר מיסים?

אנחנו חלשים. סליחה, מוחלשים. מי שמנהל את המערכה מולנו הוא המדינה, והיא חזקה מאוד. מה נעשה? נתארגן ונטכס עצה. לעת עתה, כאזרחים, נסתפק בהעברת מסר לממשלה: אל תדחפו את הקהילה השלווה ושומרת החוק הזו לפינות אפלות. לא תצמח מכך תועלת, אלא להפך! ומסר שני, לאזרחים היהודים שלא נסחפו בגל הגזעני: חברים, איפה אתם כשצריכים אותכם?

הכותב הינו ד"ר לכימיה, מרצה וראש מגמה במכללת ספיר, תושב רהט, רכז פורום החינוך הערבי בנגב, דובר הוועדה העממית באלעראקיב.

פורסם באתר מחלקה ראשונה

%d בלוגרים אהבו את זה: