מלכודת הפתאים של המסגד בבאר שבע

6 תגובות

מודעת דרושים תמימה שפורסמה לאחרונה במגזין האמנות המקוון "ערב רב" מעלה מחדש את הפרשה המשפטית והתרבותית סביב המסגד הישן בבאר שבע. התערוכה הראשונה שהוצגה במוזיאון החדש שהוקם במסגד התקבלה אצל ערביי הנגב בבוז, כעת מחפשים למוזיאון אוצר חדש. האם נהג נכון בית המשפט העליון כשכפה את הקמתו של מוזיאון לתרבות האיסלם שאיש לא רוצה בו ? האם נשמעה עיריית באר שבע להוראת בית המשפט ? ומה קורה כששופטים הופכים לאוצרים ואוצרים למשרתים אידאולוגיים ?

תחילתו של הסיפור בעתירה שהגישו האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל, הועד המוסלמי בנגב ואחרים בסיוע עדאללה עוד ב-2002, כנגד עיריית באר שבע, משרדי הדתות והתרבות ומנהל מקרקעי ישראל. בעתירה ביקשו העותרים להורות לעיריית באר שבע להשיב מדוע לא תבוטל ההכרזה על המסגד הגדול בבאר שבע כמוזיאון ומדוע לא יושב המסגד לייעודו המקורי כמסגד. טענת העותרים הייתה כי ראוי לשפץ את המסגד ולהשיבו לייעודו כבית תפילה, אולם העירייה טענה כי מסגד בלב העיר באר שבע יביא לחיכוכים בין יהודים וערבים ועלול לשמש גורמים אסלאמיים קיצונים. העותרים טענו מנגד כי השבתו של המסגד לפעילותו המקורית, כפי שנעשתה במקומות אחרים בארץ, דווקא תהווה סמל לדו קיום, לשותפות ולרב תרבותיות. לעומת זאת הפיכתו למוזיאון היא פגיעה בחופש הדת וברגשותיו של המיעוט המוסלמי בנגב.

בית המשפט חורג מתפקידו

המסגד שהוקם ב-1906 עוד בתקופה העותומנית תפקד עד 1948 כבית תפילה. לאחר כיבוש העיר והקמת המדינה, הפכה אותו עיריית באר שבע למשכנו של בית משפט השלום ובית מעצר. משנת 1953 החל המבנה לשמש כמוזיאון ובשנת 1987 הוכרז כמוזיאון בהתאם לחוק המוזיאונים. הוצגו בו בסך הכל שתי תערוכות, הראשונה עסקה בחיי הבדואים והשנייה הייתה תערווכה ארכיאולוגית שהוצגה בתנאים עלובים עד לסגירתו של המוזיאון. בשנת 1992 הוכרז המבנה כמבנה מסוכן ופונה מתכולתו, ומאז ועד סוף 2011 עמד בשממונו. ביוני 2011 פסק בית המשפט העליון כי יוקם במקום מוזיאון לתרבות האיסלם. עיריית באר שבע התכוונה לבצע במסגד שיפוץ כחלק מתכנית להפיכת המתחם בו מצוי המסגד למתחם מוזיאונים. אף שהמבנה שימש בעבר כמוזיאון ויועד לשמש ככזה גם בעתיד, לא התכוונה העירייה להקים בו מוזיאון לתרבות האיסלם דווקא.

ועדה בין משרדית שהוקמה ב-2003 וגיבשה את מסקנותיה בסוף 2004 אימצה באופן עקרוני את עמדתה של עיריית באר שבע אך המליצה לעשות במבנה שימוש שישקף את זיקתו התרבותית וההיסטוריה של הבניין לציבור הערבי. בית המשפט המליץ אף הוא על פתרון ברוח זו אך בין הצדדים נמשך הוויכוח על אופי השימוש שיעשה במסגד עוד שנים ארוכות.

ביוני 2011 החליט בית המשפט להפוך את הרעיון להקמת מוזיאון לתרבות האיסלם ועמי המזרח לצו החלטי ברוב דעות של השופט ג'ובראן והשופטת פרוקצ'יה. בית המשפט נימק זאת, כפיצוי על אבדן המסגד וכביטוי לזיקה של האוכלוסיה המוסלמית לבניין. עם זאת הותיר בידי הרשות המקומית את התכנון ואת ההחלטות המקצועיות.

המוזיאון שלא דרוש לאיש

המוזיאון שהוקם הוא מוזיאון שעיריית באר שבע כלל אינה רוצה בו והעותרים כלל לא ביקשו. השופטת מרים נאור עמדה על הקושי הזה בדעת המיעוט כשסברה שאין להפוך את הקמת המוזיאון לצו החלטי. לא מפתיע היה שהתערוכה המספרת את סיפורה של באר שבע במאה השנים האחרונות, מנקודת מבט ציונית, חטפה קיתונות של ביקורות מהמנהיגות הערבית בנגב. מובן מאליו שמנהיגי הבדואים לא ימליצו לתלמידי בתי הספר שלהם לבקר במוזיאון שאמור לשקף את התרבות המוסלמית של העיר ובמקום זה מהלל את השגיה של המדינה היהודית בפיתוח העיר. למי אם כן מיועדת התערוכה הנוכחית ? מה הופך אותה לפיצוי כלשהו על המסגד ?

כעת מחפשים בבאר שבע אוצר בחצי משרה שיחליף את גואל דרורי האוצר הקודם שפסע לתוך מלכודת הפתאים חסר דעת. האוצר שיסכים להיכנס למיטה החולה הזאת, יצטרך להיות מתוחכם הרבה יותר, או לפחות לעמוד על כך שיהיה הפעם שיתוף פעולה כנה עם אוצר ערבי. אולי יחד ישכילו ליצור תצוגה שתהיה משמעותית עבור שתי הקהילות.  לא בטוח שעיריית באר שבע מוכנה לזה- שיהיה לה בהצלחה בחיפוש.

החלטת בית המשפט העליון בעתירה

נייר עמדה שהגישו בדואים לוועדה הבין-משרדית

שוטרים ירו כדורי גומי על אזרחים בכביש באר שבע תל אביב

כתיבת תגובה

הבולדוזרים של הקק"ל משנים את פני השטח של אל עראקיב. תושבים מרהט שניסו להגיע לכפר נחסמו על כביש 40.  השוטרים ירו כדורי גומי אל עבר נשים וגברים על כביש ב"ש ת"א. ד"ר עוואד אבו פריח נעצר. 5 אחרים עוכבו ושוחררו.


עדכון הפורום לדו קיום בנגב על הארועים אתמול ה-17.2.2011

בשעות הבוקר מוקדם מהרגיל, החלו הכלים של הקק"ל לעבוד באדמות הכפר, מלווים בעשרות שוטרי יס"ם, אנשי מינהל, אנשי הסיירת הירוקה ועוד. הבולדוזרים ממשיכים בבניית סכרים והפיכת אדמות הכפר לטרסות. גם שטח השיג' של השיח סייח שניתן היה לזהותו בנקל ומרחוק הפך לגבעה פצועה וחרוצה משיני הדחפורים.

לקראת הצהריים הגיעו עשרות אנשים וביקשו להיכנס להתפלל בבית הקברות – השוטרים לא אפשרו להם להיכנס ובזמן שהגברים דיברו עם השוטרים המתינו הנשים בתעלה בצד הכביש בכניסה לכפר. תוך זמן קצר פתחו השוטרים בירי (של כדורי אל-הרג כלשהם) לכיוון הנשים והגברים, שהחלו במנוסה לכיוון הגבעות ולכיוון כביש 40. השוטרים החלו לרדוף אחר האנשים ולבסוף עצרו אדם אחד ועיכבו חמישה. במהלך הערב שוחררו כל החמישה ממעצר. העצור, ד"ר עואד אבו-פריח מואשם בארבעה סעיפי אישום.
האירועים החמורים מהבוקר והשימוש שעושה המשטרה בכלי נשק מסלימים את המצב.

נשיא בית המשפט המחוזי בב"ש האריך את מעצרם של שלושת העצורים שבידי המשטרה עד לתום ההליכים

היום הקריא שופט בית המשפט המחוזי ספי אילון את החלטתו בעניין מעצרם של אברהים ואחמד אבו מדיע'ם שנעצרו ביום חמישי שעבר בכפר, השופט החליט לעצור אותם עד תום ההליכים. ביום ראשון יעתור ארגון עדאלה מתכוון לעתור לבית המשפט העליון בעניין.סלימאן אבו-מדיעם שבא לסייע לאנשי הכפר נעצר אמש עם כניסתו לכפר והוא עדיין במעצר.שלושת הפעילים שנעצרו בשבוע שעבר וקבלו צו הרחקה לשבועיים ערערו היום על ההחלטה. השופטת שהבטיחה לתת החלטה עד הערב, ככל הנראה תתן את החלטתה רק ביום ראשון.

ראוי לציין כי בחודש האחרון נראה שהמדינה שינתה את הטקטיקה והיא מכבידה את ידה עוד יותר על אנשי הכפר והפעילים במעצרי שווא. מטרת המעצרים הרבים והגשת כתבי האישום לאנשי הכפר והפעילים היא להתישם ולהביא לסיומו של המאבק באל-עראקיב מוקדם ככל האפשר.במאבק באל-עראקיב אנו נתקלים בשימוש באמצעים בלתי לגיטימיים כלפי המפגינים ובאלימות ההולכת וגוברת, אלימות המסכנת את כל מי שנמצאים באזור בית הקברות: ילדים, נשים וטף.

אתמול והיום ילדים ונשים נורו בכדורים שונים.גם היום נאסרה כניסתם של תומכים ופעילים כאשר בדרך הראשית אל הכפר חוסמות ניידות את הכניסה ואינן מאפשרות מעבר ועל כן המעבר הוא בדרכים לא דרכים מסביב לכפר.  בקשות חוזרות ונשנות לראות את הצו האוסר כניסה לכפר אינן נענות. השוטרים גסי רוח ואלימים במיוחד. טון הדיבור בוטה בדרך כלל והשוטרים פועלים כיחידות בשטחי כיבוש. זכויות אזרחיות אלמנטאריות כמו זכות המחאה, חופש הביטוי וחופש התנועה אינן קיימות באזור אל-עראקיב והשוטרים מפעילים כח בלתי סביר.

אנשי אל-עראקיב זקוקים לתמיכתכם והגברת מעורבותכם במאבק חשוב זה.
אנו קוראים לציבור להגיע אל הכפר ולתמוך במאבקם הצודק של אנשי אל-עראקיב,
אל מול ההסלמה ההולכת וגוברת מצד המדינה.
לפרטים נוספים: מומתאז – 050-7701118

וידאו ותמונות מהאירוע ניתן לראות בלינק הבא באתר פאנט

תמונות בפייסבוק של פורום דו-קיום בנגב

באיחור אלגנטי של 64 שנים יוכלו בדואים לבחור ולהיבחר לרשות המקומית

כתיבת תגובה

כבוד נשיאת בית המשפט העליון השופטת דורית בייניש הורתה היום (9.2) למשרד הפנים לקיים בחירות במועצה המקומית אבו בסמה בדצמבר 2012.

עמרם קלעג'י. כמעט וזכה להיות ראש מועצה לכל ימי חייו צילום: יהודה לחיאני

האגודה לזכויות האזרח ומרכז עדאלה עתרו לבג"צ באפריל 2010 יחד עם תושבים בדואים ועם ועד ראשי הרשויות הערביות, בדרישה לבטל את "חוק אבו בסמה" – תיקון לחוק המאפשר לשר הפנים לדחות ללא הגבלה את הבחירות הראשונות במועצה האזורית.

באגודה לזכויות האזרח ציינו בסיפוק את החלטת השופטת לחייב את מועצת אבו בסמה לקיים את הבחירות במועד נקוב. אך יחד עם זאת ציינו בדאגה כי משרד הפנים עלול להתקשות בהכנת הבחירות במועדן ולדרוש דחיות נוספות.
ע"פ החוק בחירות ראשונות במועצה מקומית חדשה צריכות להיערך 4 שנים לאחר הקמתה.
בנסיבות חריגות התיר החוק לשר הפנים לדחות את קיום הבחירות בשנתיים לכל היותר. לקראת סיום תקופת ארבע השנים, פעל משרד הפנים לדחיית מועד הבחירות באבו בסמה בשנה, וסוכם על קיום בחירות בדצמבר 2008. לאחר מכן, פנה שר הפנים לוועדת הכנסת, וקיבל אישור לדחייה של שנה נוספת – ל-8 בדצמבר 2009. כשקרב מועד זה, העדיף משרד הפנים להמשיך ולהימנע מקיום בחירות ותחת זאת פעל לקידום החוק המתיר את דחיית הבחירות ללא הגבלת זמן, שהתקבל בנובמבר 2009.

מועצת אבו בסמה הוקמה בשנת 2003 ומאגדת עשרה ישובים בדואיים שהוכרו על ידי המדינה בשנים האחרונות. עם זאת מרבית הישובים במועצה הם ישובים בהקמה. ברובם אין עדין מגרשים מאושרים ותוכניות הישוב לא סיימו את הליכי האישור. כתוצאה מכך, על אף שבשטח המועצה חיים כ-45 אלף תושבים רשומים בה רק כ-3600 תושבים. בנוסף מספקת המועצה שירותים לכ-50 אלף תושבים נוספים בכפרים הבלתי מוכרים. מצב בלתי תקין זה מחייב את המועצה לקיים סקר מקיף לרישום מרבית תושביה בפנקס הבוחרים. זאת עד 150 יום לפני מועד הבחירות. עד היום לא נקטה המועצה בצעדים לביצוע הסקר והרישום. במצב עניינים זה גם אם יתקיימו בחירות סביר להניח כי המועמד שיבחר לא ישקף את רצון התושבים.

מאז הקמתה ב-2003 עומד בראש המועצה עמרם קלעג'י מנכ"ל משרד הפנים לשעבר, שמונה לעמוד בראש הועדה הקרואה ע"י שר הפנים לשעבר אברהם פורז. שרי הפנים שהחליפו אותו מאיר שטרית ואלי ישי, נמנעו בתורם לפעול למימוש זכותם הדמוקרטית של תושבי המועצה.

בנובמבר 2009 פנו אזרחים בדואים לראש הממשלה בבקשה דחופה למנוע את חקיקת החוק הבלתי דמוקרטי שידחה עד אין קץ את הבחירות באבו בסמה. במכתבם לראש הממשלה כתבו אז :
"המקרה שלפנינו חמור במיוחד, מאחר והבחירות נדחות זאת הפעם השלישית. מהדחייה החוזרת עלולים התושבים להסיק בנקל, כי אין למדינה כוונה להבטיח להם את זכות הבחירה. ודוק: זכות זו לא הייתה נחלת חלקם מאז הקמת המדינה, משך 61 שנה!"
מאחר ובקשתם לא נענתה הוגשה העתירה לבג"צ באפריל 2010

פסק הדין

תושבי הכפר אום אלחירן הגישו התנגדות להקמת הישוב חירן

כתיבת תגובה

עמותת במקום ומרכז עדאלה פירסמו כי תושבי הכפר הבלתי מוכר אום אלחיראן הגישו בסיועם התנגדות לתכנית להקמת הישוב חירן: התכנית מהווה נדבך נוסף בהפליית האוכלוסייה הבדואית בנגב

מקור:עדאלה

עמותת "במקום-מתכננים למען זכויות תכנון", מרכז עדאלה ותושבי מתחם אום-אלחיראן שבכפר הבלתי-מוכר עתיר/אום-אלחיראן, הגישו ביום 12 בינואר 2011,  את התנגדותם להקמת ישוב חדש באזור יער יתיר לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז דרום. התכנית (תכנית מתאר 107/02/15) מבקשת להקים ישוב חדש בשם חירן, המיועד לאוכלוסייה יהודית, זאת תוך הריסת בתיהם של תושבי מתחם אום-אלחיראן, שבכפר עתיר/אום אלחיראן, אשר ממוקמים על הקרקע המיועדת למגורים.

רוב שטחו של מתחם אום אלחיראן, בו מתגוררים כ-500 תושבים, נמצא בגבולות תוכנית הישוב החדש, כאשר חלק גדול מבתי המתחם מצויים בשטח המיועד לבנייה למגורים ובחלקם האחר נמצאים בשטחים המיועדים כשטחים ציבוריים ויער מוצע. על אף זאת, נטען בהתנגדות, התכנית משאירה את אופציית הריסת בתי התושבים ומעברם מאזור מושבם במשך 55 השנים החולפות כפתרון יחיד לדיור תושבי מתחם אום אלחיראן, תוך כדי פגיעה בזכויות יסוד של המתנגדים לקניין, לכבוד ולשוויון.

בנוסף, עורכי התכנית ומוסדות התכנון לא בדקו חלופות, כגון הכרה במתחם ומתן מענה תכנוני להסדרת מעמדו, אשר ימנעו את הפגיעה בזכויות היסוד של תושביו. לדברי סזאר יהודקין, מתכנן ערים בעמותת "במקום – מתכננים למען זכויות תכנון", "התכנית מתעלמת לחלוטין מהמצב הקיים בשטח ומזכויותיהם של התושבים הבדואים והיא מגשימה, הלכה למעשה, מדיניות של ריכוז האוכלוסייה הבדואית בישובים מועטים. כמו כן, התכנית מהווה נדבך נוסף במדיניות ההפליה של האוכלוסייה הבדואית בנגב בכל הנוגע להקצאת משאבים לצרכי מגורים והתיישבות".

עוד נכתב בהתנגדות, כי לאחר הליך תכנוני שנמשך למעלה משבע שנים, החליטה הוולנת"ע בתאריך 20/07/2010 להכיר בכפר עתיר/אום אלחיראן במקום מושבו של המתחם הצפוני יותר, עתיר, ולקבל את ההצעה כי האוכלוסייה שמתגוררת במתחם אום אלחיראן תעבור למתחם עתיר לאחר תכנונו והסדרתו. עם זאת, בתאריך 15/11/2010 קיימה הולנת"ע דיון חוזר בהחלטתה, זאת לאחר התערבותו של נציג משרד ראש הממשלה, שבסיומו החליטה לבטל את הפתרון המוצע עבור הכפר עתיר/אום אלחיראן. זאת ללא שמיעת עמדת תושבי המתחם ובניגוד לכללי המינהל התקין.

עו"ד סוהאד בשארה, ממרכז עדאלה, אומרת כי "כל העובדות המוצגות בהתנגדות מביאות למסקנה החד משמעית, כי התכנית מתבססת על העדפת האינטרסים של האוכלוסייה היהודית על פני האוכלוסייה הבדואית המתגוררת במקום למעלה מ-55 שנים ומהווה פגיעה חמורה בזכות החוקתית לשוויון.  התוצאה המעשית של פינוי אוכלוסיית אזרחים מסוימת על מנת לאכלס אוכלוסיית אזרחים אחרת הנה קשה ביותר והיא מהווה מדיניות הפרדה על רקע לאום ו/או דת אשר מזכירה משטרים אפלים שחלפו מן העולם".

עוד: מנהלת הבדואים מונעת מתושבי עתיר אום אל חירן אספקת מים ומאלצת את התושבים להביא מים במיכליות מח'ורה. מניעת המים משמשת כאמצעי לחץ על מנת לאלץ את התושבים לעזוב. ב-8.2.2011 יתקיים בועדת הכלכלה דיון על מניעת המים מתושבי עתיר אום אלחירן ותל ערד.

ההתנגדות

הועדה הארצית לתכנון מכירה בכפרים בדואים- ראש הממשלה מבטל את ההחלטה

2 תגובות

משרד ראש הממשלה הורה לועדת המשנה לעניינים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) לקיים דיון חוזר בהחלטתה להכיר בשני הכפרים הבדווים הבלתי מוכרים עתיר/אום אלחיראן ותל ערד. בכך הפך את החלטתה של הועדה להכיר בכפרים. משמעות הדבר היא ששני הכפרים בהם חיים יותר מ-2000 תושבים ערבים יהרסו ותושביהם ידרשו לעבור למקומות אחרים בנגב. זאת בניגוד לדעת הועדה ולהמלצות החוקרת שמינתה הועדה לבדיקת הנושא לעומק.

 

נתניהו בוחש

מדובר בכפרים שנוצרו ע"י המדינה בשנות ה-50 מריכוז של עקורי פנים בדואים שעל אדמותיהם הוקמו הקיבוצים בית קמה ושובל. עם זאת במקומות שפונו אליהם נאסר עליהם לבנות. המדינה ציפתה כנראה שימשיכו לגור באוהלים עד היום. תושבי הכפרים סבלו מהרס חוזר ונשנה של בתים. השיא היה ב-2007 בה נהרסו עשרות בתים בעתיר/אם חיראן במבצע חסר תקדים של המשטרה והמנהל. רק הרס בתי הכפר אל עראקיב בספטמבר 2010 עלה עליו בהיקפו.

בניגוד לטענות משרד רה"מ כי הוכנו פתרונות מתאימים לפינוי התושבים לעיירות הבדואיות כסיפה חורה ואלפורעה, בדיקה בשטח מוכיחה כי טענות המשרד רחוקות מהמציאות. בכסיפה יש מחסור גדול מאד בשטחים לבניה ומסביב לעיירה יש אלפי בדואים הממתינים למגרשים כשהם חיים ללא תנאים מינימאליים. באלפורעה אין עדין תוכניות מאושרות כלל והריסות הבתים נמשכות חרף העובדה הזאת. בחורה אמנם הכשירה המדינה מגרשים אך לא בכמות מספקת שתענה על צרכי התושבים. התוצאה הידועה מראש תהיה מצוקת דיור גדולה שתתפרץ מיד לאחר המעבר.

פנית ראש הממשלה מעוררת תמיהה מכוון שנציגיו יושבים בוועדה ממילא והיו חלק מהתהליך המקצועי הממושך שהוביל להחלטה להכיר בכפרים. מסתבר שראש הממשלה מעוניין בוועדה רק כחותמת גומי המייצרת מראית עין של חוקיות כאשר בפועל מנחים את התכנון שיקולים פולטים ואידיאולוגים.

הסכנה שבמעורבות פוליטית בהחלטות הועדה הארצית לתכנון ובניה חורגת בהרבה מהאיום הנשקף לבדואים במקרה הזה. עצמאותה של הועדה היא הכרחית כדי למנוע מהממשלה ומגורמים אינטרסנטיים אחרים לפגוע באינטרסים של הציבור ולרוקן מתוכן את ההתנגדויות של אזרחים המרגישים נפגעים מהחלטותיה.

כעת מתבררת האמת הפשוטה כפי שהיא ידועה לכל אדם המצוי בנושא. הבניה הלא חוקית היא תוצאה של העדר תוכניות ופתרונות דיור לאוכלוסיה של כמעט 100 אלף בדואים. כאשר פועלים התושבים הבדואיים באמצעות הצינורות החוקיים להסדרת מעמדם, ברגע האמת נחשפת האמת הערומה: רה"מ אינו מעוניין בפתרון מוסכם המבוסס על תכנון מודרני ומקצועי אלה בטהור הנגב מערבים.

החלטת הועדה הארצית לתכנון ובניה להכיר בשני הכפרים הייתה תוצאה של תהליך ממושך של דיון ושמיעת התנגדויות בנושא תוכנית מטרופולין באר שבע.  תוכנית שהוגשה לראשונה ב-1995 .התוכנית הראשונה התעלמה כליל מנוכחותם של הישובים הבדואים הבלתי מוכרים, אך בהוראת בית המשפט נדרשה הועדה לשמוע את התנגדויות הבדואים ולמנות חוקרת שתמליץ בפני הועדה כיצד יש לנהוג בכפרים הלא מוכרים.

אם חשב משהוא שהחלטות הועדה שנבעו מהמלצות החוקרת העניקו לתושבים כל מה שרצו, הוא טועה. במקום זה הושגה פשרה שתאפשר תכנון שיאזן בין צורכי התושבים לצורכי המדינה, ובפרט כוונת המדינה להקים באזור עיר חרדית ושני ישובים קהילתיים נוספים בסמוך. דרישת ראש הממשלה מבהירה כי מטרתו של רה"מ היא לא פחות מטהור האזור שמצפון לערד מערבים בדואים.

במכתב שהגישה השבוע עו"ד סועאד בשארה לועדה בשם המועצה לכפרים הבלתי מוכרים, עמותת במקום וארגון עדאלה, היא כותבת כך:
"פנית ראש הממשלה לחברי הולנת"ע בבקשה לדיון חוזר בעניין הנ"ל ובבקשה להפוך את ההלטה בנושא, הינה בלתי חוקית, פוגעת בעקרון שלטון החוק, פוגעת בעצמאות החלטתכם כרשות מוסמכת עצמאית וכגוף התכנון המקצועי הדן והמחליט בעניין וכמו כן היא פגעת בעקרון סופיות החלטתכם כגוף התכנוני העליון."

למרבה האירוניה, בזמן שהבדואים מותקפים בציבוריות הישראלית על בניה לא חוקית וזלזול בחוק, דווקא תושבי עתיר/אום חירן ותל שבע הבדואים הם אלה שמוצאים את עצמם בחזית ההגנה על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק.

לקריאה נוספת:
כתבתו של ג'קי חורי בהארץ
The story in Haaretz by: Jack Khoury
הודעה לעיתונות של עמותת במקום
המכתב שהוציאה עדאלה לוועדה הארצית לתכנון ובניה

%d בלוגרים אהבו את זה: