יום של מעצרים באל עראקיב

כתיבת תגובה

הערב, 17.1 תקפו כוחות של המשטרה קבוצה של תושבים צעירים בכפר אל עראקיב בזמן שניסו להקים מחדש מבנים ארעיים במקום. כעשרה ילדים נפגעו מגז מדמיע ומכדורי גומי וספוג שנורו עליהם וחמישה צעירים נעצרו. השוטרים ניצלו את העדרם של מרבית המבוגרים שנסעו לרהט כדי להשתתף באזכרה לאחיו של השייח' סייח' שנפטר השבוע.

12 עצורים באירועי אל עראקיב

בנוסף עצורים במשטרת רהט חיה נוח מנכ"לית הפורום לדו קיום בנגב, מומתז חטיב, עמוס גבירץ, עזיז אבו מדיע'ם תושב אל עראקיב ושתי סטודנטיות, כולם פעילים של הפורום.

פרופ' גדי אלגזי העצור משעות הבוקר הגיש ערעור על מעצרו באמצעות עורכי דינו ראויה אבורביעה ושחאדה אבן ברי.

בסה"כ אומרת המשטרה כי בידיה שני עשר עצורים. יתכן כי בכוונתם להעביר את העצורים הלילה למעצר בכלא באר שבע.

בין טראומה לתקוה

ד"ר עוואד אבו פריח מוסר כי תושבי אל עראקיב ימשיכו לבנות באל עראקיב וקורא לכל מי שיכול, להגיע ולסייע לתושבים.

בשעה זו, נמצאים בכפר פסיכולוגים של עירית רהט ומתנדבים בעמותת יסמין א-נקב, כדי לשוחח עם התושבים ולהגיש סיוע פסיכולוגי ראשוני בעיקר לילדים, שהאירועים ביומיים האחרונים גרמו להם לזעזוע ניכר.

מחר (18.1) בצהריים תתכנס הועדה לזכויות הילד בכנסת בראשותו של חה"כ זבולון אורלב לדיון שיזם חה"כ טאלב א-סאנע, במצבם  הנפשי של ילדים בעקבות הריסת בתים. מחוץ לכנסת יפגינו תושבים מהנגב ומלוד נגד התגברות הריסות הבתים בחודשים האחרונים.

בחוות דעת מקצועית של הפסיכיאטרית ד"ר גראציאלה כרמון שתוגש לועדה על ידי עמותת רופאים לזכויות אדם נכתב כי:

המדיניות של הריסת בתים, היא אקט אכזרי ביותר אשר עלול לפגוע קשות בבריאות הנפשית של בני אדם ובמיוחד בילדים ומתבגרים. לטווח הקצר חוויה זו עלולה לגרום לתגובות פוסט טראומטיות: חרדה, דכדוך, סימפטומים סומאטיים, קשיי ריכוז, בלבול, אי שקט, קשיי התנהגות וקשיי תפקוד במערכות השונות של החיים. לטווח הארוך יותר עלולות להתפתח תחושות של דיכאון, ייאוש, כעס ותסכול מתמשכים וקשיי התנהגות. תיתכן פגיעה ביכולת לתת אמון בדמויות ההוריות ובדמויות סמוכות האמורות לייצג הגנה ובטחון וקשיים ביכולת ליצור מערכת יחסית אדפטיביות. תחושות של תסכול, כעס, ניכור וחוסר שייכות עלולות לפגוע ביכולתם העתידית של הילדים להתפתחות נורמטיבית, לממש את כישוריהם ולהשתלב במערכות חברתיות שונות.

הפיכת המחאה לפשע

ביום חמישי הקרוב יחל משפטו של עו"ד אימן עודה מזכ"ל חד"ש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. נגד עודה הוגש כתב אישום על תקיפת שוטרים והפרעה לשוטרים בעת מילוי תפקידם.

כתב האישום הוגש לאחר שעמד לצד תושבי אל עראקיב באחת ההריסות של הכפר בספטמבר האחרון.

עו"ד שחאדה אבן ברי המיצג את עודה, אומר כי מדובר בדוגמה נוספת למגמה מדאיגה המורגשת בזמן האחרון. המשטרה ובתי המשפט עושים קרימינליזציה של התנגדות פוליטית אזרחית בלתי אלימה ובכך מונעים מחאה דמוקרטית.

ההליכים המשפטיים נגד עודה מצטרפים למספר מקרים נוספים בהם נקטה המדינה יד קשה כנגד פעילים פוליטיים בולטים. בין אלה אפשר למנות את מאסרו של נורי אל עוקבי וכן את מעצרו של ד"ר עוואד אבו פריח דובר ועד אל עראקיב ושל פרופ' גדי אלגזי השבוע.

מודעות פרסומת

נורי אל עוקבי ומשפט הגזע / נאסר ריגו

תגובה אחת

פעיל זכויות הבדווים נורי אל עוקבי (Info-palestine.net)

English Version

"אני חושב שהעובדה כי הנאשם הינו פעיל עבור זכויות הבדואים בפזורה רק מקשה על המצב שלו, כי הוא לא יכול מצד אחד לטעון כי יש הפרות זכויות או העדר שמירה על זכויות הקבוצה שהוא שייך לה, ואילו מצד שני להפר את החוק בגסות פעם אחר פעם. " השופט זכריה ימיני

ההפרה הבוטה של החוק, ששופט בית משפט השלום  ברמלה, זכריה ימיני מתייחס אליה בגזר הדין שנתן בשבוע שעבר במשפטו של נורי אל עוקבי, פעיל זכויות בולט למען הקהילה הפלסטינית בנגב ובלוד וראש האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל, היה הקמה והפעלה של מוסך ללא רישיון בחלל מגורים בלוד.

אל עוקבי החל בהפעלת המוסך בשנת 1964 בזמן שבלוד לא היה אזור תעשייה שממנו יוכל לפעול. השופט פסק ב -27 בדצמבר 2010, כי המוסך של נורי אינו חוקי. הפעלתו היא הפרה של סעיף 18 לחוק רישוי עסקים (1968).(1)

נורי אל עוקבי בן 68, הסובל ממחלת לב, נידון ל- 7 חודשי מאסר בכלא ניצן ברמלה.  נורי התמוטט ואושפז בדרכו לכלא, לשם הובל מיד לאחר גזר הדין כי לא יכול היה לגייס ערבות של 30,000 ₪, כדי לדחות את ביצוע גזר דינו בשבוע.

מטרת החוק לרישוי עסקים הינה מטרה ראויה. הנפקת הרישיונות נועדה להבטיח שמירה על סטנדרטים של בטיחות ובריאות, כדי להגן על הסביבה ועל שלום הציבור.

עם זאת, במבט זהיר יותר במקרה זה יש לשאול מי מנפיק את הרישיונות ועל איזה בסיס ?

בדרך כלל בישראל, הרשות המוניציפאלית ממונה על רישוי של עסקים, בכפוף לאישורם של גורמים ממשלתיים נוספים הנוגעים בדבר. כפי שכבר דיווח ארגון הזכויות "גוש שלום" יחסה של עירית לוד למוסך של אל עוקבי, השתנתה במהלך הזמן, כאשר בשנים מסויימות ניתן לו רישיון ובשנים אחרות נשלל ממנו הרישיון.

נורי אמר כי קיבל אישורים מהמשטרה, ממכבי האש, משרד הפנים והמשרד לאיכות הסביבה, המעידים כי המוסך שלו תאם את כל התקנות. עוד הוא טוען כי אחרים במצבו, אשר הפעילו עסק באזור מגורים, קיבלו רישיון מהעירייה וכי סירובה של עירית לוד להנפיק לו רישיון הוא תגובה על הביקורת שהביע על מדיניות העירייה כלפי הקהילה הפלסטינית בעיר, במיוחד בנוגע למדיניות הריסת הבתים.

"אני בטוח שאם הייתי מוכן להסכים לקו שהכתיבה העירייה, לא הייתה לי שום בעיה לקבל רישיון. הבעיה האמיתית שלהם היא לא עם המוסך שלי, אלא עם הפעילות הציבורית שלי."(2)

עיריית לוד שהיא הגוף בעל הסמכות להנפיק את הרישיון להפעלת המוסך של נורי, היא גם  הגוף אשר אחראי על תוצאותיו יחד עם זאת, המקרה של נורי מראה כי האפליה כלפי האזרחים הפלסטינים בלוד, לא נובעת אך ורק מן העירייה, אלא נשענת גם ההחלטה של השופט זכריה הנגועה בהכללות גזעניות כלפי הקהילה הבדואית. (3)

אף שבית המשפט רמז בתחילה כי יסתפק בעונש של שישה חדשי מאסר שאפשר להמיר בששה חדשים של עבודות שירות, החליט השופט זכריה לבסוף על שבעה חדשי מאסר שאינם ניתנים להמרה.

בהחלטתו אמר השופט: " אני חושב שעונש פחות יעביר מסר שלילי לקהילה ובמיוחד לפזורה הבדואית. המסר השלילי הוא כי משתלם לעבור על החוק בישראל, ולהפר פסקי דין."
דברי השופט זכריה משקפים התיחסות שכיחה של הרשויות ומערכת המשפטית להתייחס לקהילה הבדואית, בביטוי "פזורה". כלומר, הבדואים מאופיינים כפרושים בשטח, ביטוי המזין את המיתוס של הבדואים כפולשים על אדמות המדינה, המצדיק שלילת מכוונת של מים וחשמל מכ- 83,000 אזרחים המתגוררים בכפרים הלא מוכרים של הנגב.

שנית, השופט מחליט לכלוא את נורי עם התכלית הספציפית של שליחת מסר מיוחד לקהילה הבדואית, שהוא רואה אותה מראש כנוטה לעברינות.

שלישית, כפי שמצביע הציטוט בתחילת המאמר, השופט כורך יחד את נישול הבדואים מאדמתם על ידי המדינה, הפקעות מקרקעין, אכיפת שלטון צבאי, והשמדת יבולים ובתים של הקהילה הבדואית הפלסטינית (כפי שנורי טוען) עם החוקיות של הפעלת מוסך באזור מגורים ללא רישיון. ההשוואה מלמדת על קלות הראש שבה רואה השופט את המעשים של המדינה כלפי האוכלוסייה הבדואית ואת הרצינות שבה הוא מתייחס למאבק על זכויות האזרח בנגב.

בהחלטה, יש גם ביקורת על נורי כפעיל זכויות אזרח, המרמז על כך שנורי סבור שמאבקו נותן לו רשות להפר את החוק. בית המשפט סבור אם כך כי עצם פעילותו הציבורית של נורי מחייבת אותו להחמיר עם נורי.

המפגשים של נורי עם מערכת המשפט הם רבים וכך היא גם היכרותו עם הכלא. זו אינה הפעם הראשונה ב- 2010, שנורי נכלא. הוא נעצר בפברואר 2010 למשך שבוע, ונכלא בתנאים שתיאר כ"בלתי נסבלים …במקום שמתייחסים לאנשים כמו אל חיות."

הוא הואשם ב- 40 סעיפי אישום שכללו פלישה, עקירת עצים והפרה של צו הרחקה מהאדמות ההיסטוריות של משפחתו באל עראקיב.(4) בסופו של דבר, בית המשפט הוציא נגדו "צו הרחקה", שכפה עליו להתרחק  10 ק"מ מאל עראקיב.

בהחלטה נוספת של בית משפט השלום ביוני 2010 הוטל עליו לשלם למינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) כ- 300,000 ש"ח (85,000 $ ארה"ב) עבור הוצאות הריסת האוהל שלו והרחקתו מהשטח.

כתוצאה מההתפתחויות הנ"ל במישור המשפטי הישראלי עולה כי בתי המשפט, מתבקשים לפעול לקראת:

  • השתקת קולות כמו זה של נורי, המתנגדים לתוכניות ולנרטיב של ההגמוניה הממשלתית או המוניציפאלית ומצביעים על העוולות כנגד הקהילה הפלסטינית בלוד.(5)
  • מתן צווי פינוי והריסה לכפרים שלמים כפי שקרה בעתיר אום אל חיראן, טוויל אבו ג'רוול ובאל עראקיב, המאפשרים פרויקטים של פינוי של יישובים שלמים של הבדווים בנגב.
  • הגזעה של הבדואים המאפשרת למדינה לנהל מדיניות המבוססת על קשר מיתי בין הפריסה של הבדואים בנגב ובין כביכול נטייה בדווית לפלילים: הבדואים כפורעי חוק נצחיים הפולשים לקרקעות המדינה ומצדיקים פעילות נחושה נגדם בשל עצם היותם בדווים.
  • הענשה של פעילי זכויות האדם וחירויות כגון נורי אל עוקבי.
  • דה לגיטימאציה של מאבקי זכויות אדם של הקהילה הפלסטינית על ידי הסטה של הדיון מהמדיניות המפלה של המדינה להדגשת הפעילות בלתי חוקית כגון הפעלה עסקים ובניית בתים ללא רישיון והפרה של צווי בית המשפט המורים על הריסתם.

לנורי יש תביעות בעלות על אדמות באל עראקיב ובזחיליקה שתלויות ועומדות עדיין בפני השופטת דברת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לאורך הפרשה, צפוי כי נושאים רבים הנוגעים להתמודדות עם ההתיישבות הציונית בנגב, לעקירה ולנישול של הבדואים יטופלו. האם הנגב היה לפני 1948 טרה נוליוס, אדמת מוואת, שטח הפקר שאינו שייך לאיש כפי שטוענת המדינה ? האם השימוש והבעלות על הקרקע על פי המסורת הבדואית, יוכרו על ידי בתי המשפט בישראל ? האם ההיסטוריה שבעל פה של הבדואים תחשב או תדחה על בסיס תאורי המסע של מגלי ארצות אירופים ?

אם היה זה מעשה לא חוקי לדרוש ממשפחתו של נורי אל עוקבי ומתושבים אחרים של אל עראקיב לעזוב בקיץ של 1951 את אדמתם תוך הבטחה שיוכלו לחזור בעוד שישה חודשים, הבטחה שמעולם לא קוימה, אזי תהיינה תביעות הקרקע של נורי אל עוקבי הזדמנות מתאימה עבור המשפט הישראלי להוכיח את עצמאותו השיפוטית במקום להוות אתר של שלטון הגזע, שבו זכויות פוליטיות, כלכליות וחברתיות מעוצבות ומשוכפלות לאורם של נימוקים אתנוקרטיים.

——————————————————————————-

נאסר ריגו הוא דוקטורנט למשפטים באוניברסיטת יורק בקנדה. הוא חוקר היבטים חברתיים ומשפטיים של המפגש בין אוכלוסיית הפלסטינים בנגב ומערכת החוק הישראלית.

מאמר זה פורסם לראשונה באתר פלסטיין כרוניקל.קום.

—————————————————————————–

Notes:

1. Municipality of Lod v. Al-‘Oqbi, Ramle Magistrate Court, 40579-08.

2. Gush Shalom, “Selective law enforcement against an activist for Bedouins rights”(December 29 2010).

3. Al-Jazeera, “Israel Demolishes Seven Palestinian Homes” (December 13 2010) (Arabic). Al-Jazeera English, “Israel’s Unwanted Citizens” (December 9 2010).

4. Aviva Lori, “Reclaiming the Desert”, Ha'aretz (August 27 2010).

5. Nasser Rego, “Legalizing injustice in the Negev and implications for ‘democracy’ in Israel”, Redress (August 8 2010).

תרגום: משה בלמס

נורי אל עוקבי נדון לשבעה חודשי מאסר על ניהול עסק ללא רשיון

3 תגובות

נורי אל עוקבי, צילום: אתר תרבאבוט-התחברות

הפורום לדו קיום בנגב מוסר כי נורי אל-עוקבי, פעיל לזכויות הבדואים והתושבים הערבים בלוד,
נדון לשבעה חודשי מאסר בפועל , חמישה חדשי מאסר על תנאי וקנס של 40 אלף שקל או חלופה של 400 ימי מאסר, בעוון ניהול עסק ללא רישיון.
העונש החריג בחומרתו הוטל על אל-עוקבי דווקא משום מעמדו, וזאת "כמסר לפזורה הבדואית".

מאחר ואין לאל עוקבי את הכסף הזה, הוא למעשה נשלח ל-20 חודשי מאסר.

אל-עוקבי התמוטט לאחר מתן גזר הדין והוא מאושפז בבית החולים תחת פיקוח משטרתי כשהוא כבול למיטה בידיו ורגליו.

נורי אל-עוקבי, יושב ראש האגודה להגנה על זכויות הבדואים ופעיל להגנת זכויות התושבים הערבים בלוד, נדון היום לשבעה חודשי מאסר בעוון ניהול עסק בלי רישיון. העסק המדובר הוא מוסך שפתח אל-עוקבי בשנת 1964 ברחוב החשמונאים 11 בלוד. במשך השנים השתנתה מדיניותה של עיריית לוד אשר בשנים מסוימות נתנה רישיון למוסך של אל-עוקבי ובשנים אחרות שללה אותו.

אל עוקבי אמר בעקבות פסק הדין: "אני מרגיש שנקטו נגדי באפליה והפחדה מסיבות פוליטיות, כדי למנוע ממני לפתוח את הפה ולהיאבק נגד מדיניות העירייה – למשל ההרס של שבעה בתי תושבים ערבים לפני כשבוע. קיבלתי אישורים מהמשטרה, ממכבי האש, ממשרד הפנים ומהמשרד לאיכות הסביבה שהמוסך פועל בצורה תקינה, אך העירייה שללה ממני את הרישיון בעוד תושבים בסביבתי קיבלו רישיונות לעסקים שנפתחו עשרות שנים אחרי המוסך שלי. אני משוכנע שאילו הייתי מוכן ללכת בקו שמכתיבה העירייה, לא הייתה לי בעיה לקבל רישיון. לא המוסך שלי הוא הבעיה האמיתית שלהם, אלא הפעילות הציבורית שלי"

בעקבות פסק הדין הקשה, אל עוקבי בן ה- 68, הסובל ממחלת לב, חש ברע ופונה אל בית החולים אסף הרופא, שם הוא מאושפז תחת פיקוח משטרתי וכשהוא כבול למיטה בידיו ורגליו. השוטרים אף מנעו מבנו של אל עוקבי שהגיע לבית החולים מלדבר איתו.

אל עוקבי נמצא אשם לפני מספר שבועות והביע נכונות לבצע עבודות שירות בבית תמחוי ברמלה שהיה מעוניין לקבלו. אולם במפתיע החליט השופט להחמיר ולגזור עליו שבעה חודשי מאסר במקום שישה שאותם לא ניתן להמיר בעבודות שירות. בפסק הדין מציין השופט זכריה ימיני במפורש כי "הקלה עם הנאשם יהיה בה משום מסר שלילי לציבור ובמיוחד לפזורה הבדואית." כלומר – דווקא בשל מעמדו של אל עוקבי החמיר איתו בית המשפט.

עו"ד אבי דובין, פרקליטו של אל עוקבי, ביקש מבית המשפט לעכב את ביצוע גזר הדין כדי לאפשר הגשת ערעור, אולם השופט התנה את עיכוב הביצוע בהפקדה מיידית של שלושים אלף שקלים בקופת בית המשפט, סכום שלא נמצא בידיו – וכך הוא נלקח באופן מיידי למאסר. בנוסף לעונש המאסר הטיל בית המשפט על נורי אל-עוקבי קנס של ארבעים אלף שקל או ארבע מאות ימי מאסר תמורתם. עו"ד דובין הגיש הבוקר ערעור על פסק הדין.

"אני מקווה כי בדיון בערכאה גבוהה יותר תגלה המערכת המשפטית הישראלית התחשבות רבה יותר בנורי אל-עוקבי. אין כל הצדקה ליחס החמור שהופעל כלפיו" אומר אדם קלר, דובר תנועת גוש שלום, העוקב מזה זמן רב אחר מאבקו של נורי אל עוקבי למען זכויות הבדואים בנגב.

עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח מוסיף: "השופט ימיני למעשה הצהיר כי הוא מעניש את אל עוקבי בחומרה בשל מעורבותו במאבקים למען זכויות המיעוט הערבי-בדווי בנגב וכאמצעי להעברת מסר מרתיע לאוכלוסייה זו – אף שהעבירה הנדונה אינה קשורה לבדווים או למאבקיו החברתיים של אל עוקבי. גזר הדין השערורייתי הזה מצטרף אל גזר הדין החמור שניתן שלשום נגד הפעיל הפוליטי יונתן פולק לכדי מגמה מדאיגה ביותר של ענישה והרתעה של פעילים חברתיים ופוליטיים על-ידי מערכת אכיפת החוק, אותה מערכת שאמורה להיות אמונה דווקא על ההגנה על חופש הביטוי והמחאה."

לפרטים נוספים: אדם קלר – 054-2340749
נורי אל עוקבי 054-5465556 (כרגע לא זמין בשל מאסרו)
סלאח אל עוקבי (בנו של נורי) 054-5465556
עלי אל עוקבי (בנו של נורי) 0546-501663
עו"ד אבי דובין (פרקליטו של נורי אל עוקבי) 052-2446951

%d בלוגרים אהבו את זה: