כנס התנגדות לתוכנית פראוור נערך השבוע בתל אביב

כתיבת תגובה

ביום שני האחרון, ה-18.03, נערך כנס שארגנו פורום הכרה ופורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי במועדון צוותא בתל-אביב. אל הכנס הגיעו כמאה צופים, שהביעו עניין במאבק. הדוברים והדוברות בכנס, הציגו את הבעייתיות בהצעת החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, את התנגדותה של הקהילה לתוכנית ואת הפרת הזכויות הצפויה כתוצאה ממנה.

עו"ד דבי גילד-חיו מההאגודה לזכויות האזרח אמרה שבהצעת החוק פגמים רבים ושלמרות הניסיון להציגה כ"פשרה", מדובר בהסכם חד צדדי. חיה נח, מנכ"ל פורום דו-קיום בנגב, הציגה את העליה הדראסטית בהריסות הבתים בשנים האחרונות בנגב, ואת התעלמותה של התקשורת מכך.

סרטון של הטלויזיה החברתית:

באיחור אלגנטי של 64 שנים יוכלו בדואים לבחור ולהיבחר לרשות המקומית

כתיבת תגובה

כבוד נשיאת בית המשפט העליון השופטת דורית בייניש הורתה היום (9.2) למשרד הפנים לקיים בחירות במועצה המקומית אבו בסמה בדצמבר 2012.

עמרם קלעג'י. כמעט וזכה להיות ראש מועצה לכל ימי חייו צילום: יהודה לחיאני

האגודה לזכויות האזרח ומרכז עדאלה עתרו לבג"צ באפריל 2010 יחד עם תושבים בדואים ועם ועד ראשי הרשויות הערביות, בדרישה לבטל את "חוק אבו בסמה" – תיקון לחוק המאפשר לשר הפנים לדחות ללא הגבלה את הבחירות הראשונות במועצה האזורית.

באגודה לזכויות האזרח ציינו בסיפוק את החלטת השופטת לחייב את מועצת אבו בסמה לקיים את הבחירות במועד נקוב. אך יחד עם זאת ציינו בדאגה כי משרד הפנים עלול להתקשות בהכנת הבחירות במועדן ולדרוש דחיות נוספות.
ע"פ החוק בחירות ראשונות במועצה מקומית חדשה צריכות להיערך 4 שנים לאחר הקמתה.
בנסיבות חריגות התיר החוק לשר הפנים לדחות את קיום הבחירות בשנתיים לכל היותר. לקראת סיום תקופת ארבע השנים, פעל משרד הפנים לדחיית מועד הבחירות באבו בסמה בשנה, וסוכם על קיום בחירות בדצמבר 2008. לאחר מכן, פנה שר הפנים לוועדת הכנסת, וקיבל אישור לדחייה של שנה נוספת – ל-8 בדצמבר 2009. כשקרב מועד זה, העדיף משרד הפנים להמשיך ולהימנע מקיום בחירות ותחת זאת פעל לקידום החוק המתיר את דחיית הבחירות ללא הגבלת זמן, שהתקבל בנובמבר 2009.

מועצת אבו בסמה הוקמה בשנת 2003 ומאגדת עשרה ישובים בדואיים שהוכרו על ידי המדינה בשנים האחרונות. עם זאת מרבית הישובים במועצה הם ישובים בהקמה. ברובם אין עדין מגרשים מאושרים ותוכניות הישוב לא סיימו את הליכי האישור. כתוצאה מכך, על אף שבשטח המועצה חיים כ-45 אלף תושבים רשומים בה רק כ-3600 תושבים. בנוסף מספקת המועצה שירותים לכ-50 אלף תושבים נוספים בכפרים הבלתי מוכרים. מצב בלתי תקין זה מחייב את המועצה לקיים סקר מקיף לרישום מרבית תושביה בפנקס הבוחרים. זאת עד 150 יום לפני מועד הבחירות. עד היום לא נקטה המועצה בצעדים לביצוע הסקר והרישום. במצב עניינים זה גם אם יתקיימו בחירות סביר להניח כי המועמד שיבחר לא ישקף את רצון התושבים.

מאז הקמתה ב-2003 עומד בראש המועצה עמרם קלעג'י מנכ"ל משרד הפנים לשעבר, שמונה לעמוד בראש הועדה הקרואה ע"י שר הפנים לשעבר אברהם פורז. שרי הפנים שהחליפו אותו מאיר שטרית ואלי ישי, נמנעו בתורם לפעול למימוש זכותם הדמוקרטית של תושבי המועצה.

בנובמבר 2009 פנו אזרחים בדואים לראש הממשלה בבקשה דחופה למנוע את חקיקת החוק הבלתי דמוקרטי שידחה עד אין קץ את הבחירות באבו בסמה. במכתבם לראש הממשלה כתבו אז :
"המקרה שלפנינו חמור במיוחד, מאחר והבחירות נדחות זאת הפעם השלישית. מהדחייה החוזרת עלולים התושבים להסיק בנקל, כי אין למדינה כוונה להבטיח להם את זכות הבחירה. ודוק: זכות זו לא הייתה נחלת חלקם מאז הקמת המדינה, משך 61 שנה!"
מאחר ובקשתם לא נענתה הוגשה העתירה לבג"צ באפריל 2010

פסק הדין

פרופ' אורן יפתחאל והפורום לדו קיום בנגב קיבלו הערב פרס על פעילותם למען זכויות הבדואים

תגובה אחת

האגודה לזכויות האזרח העניקה הערב את הפרס ע"ש אמיל גרינצוויג לשופטת (בדימוס) יהודית צור, ואות משותף לפרופ' אורן יפתחאל ופורום דו קיום בנגב. הגב' חיה נוח מנכ"ל הפורום קיבלה את הפרס בשם הארגון. הנחתה את הערב עו"ד ראויה אבורביעה, בעצמה שותפה מלאה למאבק הזה

מומתאז חטיב וחיה נוח בטקס הענקת הפרס. צילום (טלפון): חגי אלעד

פרופ' אורן יםתחאל בטקס הענקת הפרס, צילום (טלפון): חגי אלעד

בנימוקי הפרס נכתב:

על פעילותו הנמרצת של פרופ' יפתחאל, אשר באה לידי ביטוי בעשורים האחרונים בשלל תחומים ולקידום קשת רחבה של זכויות אדם – החל בזכויות האדם בשטחים הכבושים, המשך בצדק חלוקתי וזכויות חברתיות וכלכליות וכלה בזכותם של הבדווים להכרה בכפרים הבדווים ולזכויות הבדווים על אדמתם. פרופ' יפתחאל משמש כיועץ, בהתנדבות, למועצה לכפרים הלא-מוכרים. בתפקיד זה היה בין היתר הדובר המקצועי הבכיר של הנושא הבדווי בפני ועדת גולדברג ושותף למהלך משפטי שנועד לבטל את תכנית המתאר למחוז דרום בשנת 1999. לאחרונה היה המוביל בצוות המקצועי שנרתם לבחון את תולדות הסכסוך הקרקעי בין חלקים משבט אל-עוקבי ולבין המדינה, והכין חוות דעת מומחה בתיקים אלו. בשנה האחרונה ידע המאבק על זכויות הבדווים הסלמה חריפה אשר באה לידי ביטוי בהריסת הכפר אל-עראקיב לא פחות משבע פעמים. פרופ' יפתחאל ופורום דו קיום בנגב עמדו ועומדים בחזית המאבק הן בבתי המשפט, והן במאבק אמיץ ועיקש עם תושבי הכפר.

על פעילותו של פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי – בהיותו ארגון יהודי-ערבי, הנאבק למען זכויות המיעוט הלאומי מתוך השקפה הומניסטית ואזרחית רחבה. הארגון האקטיביסטי משלב עשרות מתנדבים ומתנדבות בפעילות שטח מסורה הכוללת הפגנות, משמרות מחאה, שיירות סיוע וביקורי הזדהות. פורום דו קיום היה החשוב בין הגופים המקומיים שתמכו בקהילת אל עראקיב ועומדים לצידה גם כעת. מעצרה האלים של מנהלת הפורום, חיה נוח, במהלך ההריסה השישית של הכפר הוא רק אחד הביטויים למחויבות העמוקה הזו ולמחיר שבצידה. בנוסף למאבקים, בולטת מחויבותו של הפורם לפעילויות חברתיות ותרבותיות שמטרתן להעצים את קהילת הכפרים הלא מוכרים ולהביא את סיפורם לקהלים בארץ ובחו"ל.

אתמול היתה חיה נוח בדיון בבית המשפט בבאר שבע לאחר שהוגש נגדה כתב אישום על הפרעה לשוטרים לכאורה, בזמן ההריסות באל עראקיב לפני כשבועיים. עדותה שהתפרסמה באתר של יוסי אלגזי משקפת את המחיר האישי שמשלמים פעילים מרכזיים על דבקותם.

זה המקום להודות לכל הפעילים המדהימים של הפורום לדו קיום בנגב ובמיוחד למיכל רותם ומומתאז חטיב שנותנים תקוה לכל מי שמאמין עדין בשיויון , דמוקרטיה ובקיום משותף של יהודים וערבים.

כמו פצע שמגרדים לאט

כתיבת תגובה

מאת: חגי אלעד

רגע לפני ההתלכדות של הריסות אלעראקיב והיער החדש של קק"ל – מבט אלי המפה המנטלית של הזיכרון

אלעראקיב והיער. במפה שתצמח אחרי שהיער יצמח כל השטח הזה יהיה מסומן בלבן. צילום: חגי אלעד

בדרך כלל אנחנו נפגשים בשבת בבוקר. האוויר עדיין לח מצינת הלילה, אבל הנשימה כבר מתחילה להתחמם ממאמץ הריצה ביער. מפה לבנה משמע יער נוח לריצה, והנה אני כבר מגיע לנקודה הבאה. אבל בדרך, בין עצי האורן, הם מופיעים בהדרגה. הקווים הדקים בירוק עז שמסמנים את משוכות הצבר הבלתי עבירות. הנקודות השחורות שמבשרות את גלי ההריסות הפזורים בין העצים. בורות המים. הכפר שהיה וחרב ושעל הריסותיו ניטע יער. עוד יער, עוד כפר פלסטיני.

שישים ושלוש שנים אחרי 1948, ההפרדה בין ההריסות והיער מתקיימת בזמן ובזיכרונם של אלו המתעקשים לזכור. אבל במרחב הפיזי ההריסות והיער כבר התלכדו, ואין להפריד בין צל האורנים לבין הרוח הנושבת בין גלי החורבות.
שישים ושלוש שנים אחרי 1948, יש מקום אחד בו ההריסות והיער טרם התלכדו. וכמו בהילוך איטי אנחנו מביטים בשיחזור התהליך ההוא, זוחל לאיטו לעינינו, כל שלב ושלב בו קפוא לימים ורק אז מתקדם לצעד הבא. כמו פצע שמגרדים לאט, בכל יום עוד שכבת גלד מוסרת עד שנגיע לבסוף לבשר החשוף ממש ונחוש בכאב, הכאב עימו אסור להזדהות.

המקום האחד הזה הוא עוד כפר: אלעראקיב שמו. בנגב, חמש דקות מבאר שבע. היער שקק"ל נוטעת כבר מקיף את אלעראקיב, או אם לדייק: את הריסות אלעראקיב. כך, כאן, ההריסות והיער טרם התלכדו במרחב. להבדיל מהכפרים שחרבו בנכבה, כאן בהיעדר פער השנים ההפרדה בזמן בין היער וההריסות עדיין לא התהוותה: היער וההריסות מלוכדים בזמן, אבל עודם נפרדים במרחב.
והנה הגלדים: הכפר. האנשים. הבתים. הפינוי. ההריסות. הנטיעות מסביב. ניסיון השיבה. ההריסות. הפינוי. עוד תלמים נחרשים באדמה, להכין עוד נטיעות. הזמן מתרחק והיער מתקרב. עוד הריסות של מה שכבר נהרס. מצמוץ של העיניים, כל האבק הזה. הכול בסדר, אדוני? מטלית לחה? נעבור לשקופית הבאה. הכשרת הקרקע. התלמים, הנטיעות, ההריסות. ינואר 2011, הרגע בו היער וההריסות נפגשים בפעם הראשונה. שלום יער, שלום הריסות. אני הייתי אלערקיב, הייתי עוד כפר. אני יער.

במפה שתצמח אחרי שהיער יצמח כל השטח הזה יהיה מסומן בלבן. לבן משמע יער נוח לריצה. עבודה ערבית: אפילו משוכות צבר אין כאן. אם קק"ל תעבוד נקי, אפילו נקודות שחורות לא תהיינה. נקודות שחורות משמע גלי הריסות.

חוק הנכבה ביקש להפליל את הזיכרון. משמע, הריסת אלעראקיב היא הפרה של החוק.

הכותב הוא מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח

פורסם באתר העוקץ

הפגנה למען אלעראקיב. המתעקשים לזכור

עתירה: לתת ייצוג לנשים וערבים במועצת מקרקעי ישראל

כתיבת תגובה

מנהל מקרקעי ישראל אוחז בעוצמה שלטונית יוצאת דופן, כגוף האחראי על 93% מהקרקעות במדינה. כל חברי המועצה המנהלת אותו הם גברים יהודים.

עו"ד ראויה אבו רביעה, צילום:משה בלמס

האגודה לזכויות האזרח ועמותת "איתך معك " עתרו לבג"ץ בתחילת השבוע בדרישה למתן ייצוג הולם כחוק לנשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה ולערבים במועצת מקרקעי ישראל. בעתירה, שנכתבה על ידי עו"ד ראויה אבורביעה, מובאת רשימה של סעיפי חוק, תקדימי בג"ץ והנחיות היועץ המשפטי לממשלה בדבר חובת רשויות המדינה לפעול לקידום ייצוג הולם של מיעוטים במועצות ובועדות ציבוריות.

בעתירה מובאים דברים שכתבה פרופ' דפנה ברק-ארז, לפיהם מינהל מקרקעי ישראל אוצר בידו עוצמה ייחודית ביחס לרשויות מינהליות אחרות, באופן שאף מקשה על מציאת מקבילות במדינות מערביות אחרות.

בעבר הורכבה מועצת המינהל גם מאנשי אקדמיה ונציגי ציבור, באופן שאפשר גמישות רבה יותר, ואכן, בעקבות עתירה של האגודה לזכויות האזרח מונו שני חברים ערבים למועצת המינהל. אלא שבשנת 2009 שונה החוק כך שמלבד שני נציגי קק"ל (יהודים, גם מתוקף הגדרת מטרות קק"ל), כל חברי המועצה הם עובדי משרדי הממשלה. הרכב המועצה שמונה בנובמבר 2009 כולל אך ורק גברים יהודים.

בעקבות פנייתה של איתך معك לממשלה בדרישה למתן ייצוג הולם לנשים במועצת מקרקעי ישראל, הודו במשרד ראש הממשלה כי אכן, היעדר ייצוג לנשים במועצת מקרקעי ישראל מנוגד לחוק שיווי זכויות האשה והצהירו כי "יפעלו בעתיד" על מנת שכל משרד ממשרדי הממשלה יציע בעתיד נציגים משני המגדרים. גם בעתירה לבג"ץ בדרישה למינוי נשים לועדת טירקל, הודיעה המדינה כי "תפעל בעתיד למען ייצוג הולם" ניסיונות העמותה לקבל פירוט על האופן שבו המדינה מתעתדת לפעול להגברת השוויון לא נענו.

עו"ד ראויה אבורביעה, האגודה לזכויות האזרח: "למנהל מקרקעי ישראל, כאחד הגופים החזקים במדינה, יש השפעה ישירה על סוגיות של כלכלה וחלוקת משאבים, ובפרט, על האפליה בין יהודים לערבים. על ממשלת ישראל לקיים את החוק ולפעול לייצוג הולם לנשים ולערבים במועצת המינהל."

עו"ד ענת טהון-אשכנזי, איתך معك: "מינוי נשים וערבים לתפקידים בכירים איננו רק עניין סמלי, אלא יש לו את הפוטנציאל להגדיל את ההשפעה של קבוצות מיעוט, ובסופו של דבר, את השוויון בחלוקת המשאבים. במקום ליישם את החוק ולקדם שוויון, הממשלה מתחמקת מחובותיה."

בג"צ 8318/10

לעתירה:
http://www.acri.org.il/pdf/petitions/hit8318.pdf

לפרטים נוספים,

נירית מוסקוביץ'
דוברת
האגודה לזכויות האזרח בישראל

משרד (ישיר): 073-7050763
נייד: 052-3410631

nirit(at)acri.org.il
www.acri.org.il

%d בלוגרים אהבו את זה: