13.6.2013 שביתה כללית והפגנה

כתיבת תגובה

invitejune13

معاً لوقف قانون برافر! 
انضموا للمسيرة الاحتجاجية والتي ستنطلق من السوق البلدي في بئر السبع باتجاه مجمع الدوائر الحكومية. 
وذلك يوم الخميس 13.06 الساعة 10:00
في نهاية المسيرة سينظم مهرجان احتجاجي امام المكاتب الحكومية. 
من المقرر ان يعم الاضراب العام في النقب. 
لتفاصيل اضافية: راتب 
 

עוצרים את הצעת חוק פראוור!

הצטרפו לתהלוכת מחאה מהשוק בבאר-שבע לקריית הממשלה.

יום חמישי, ה-13 ביוני בשעה 10:00.

נצא ב-10:00 מהשוק העירוני ובסיום הצעידה תיערך עצרת מול משרדי הממשלה.

ביום ההפגנה תתקיים שביתה כללית בנגב. 

לפרטים: ראתב 050-7701118.

Stopping the Prawer Bill!

Join a protest march from Be'er-Sheva Market to the City Government Center (Kiryat Hamemshala).

On Thursday, June 13, at 10 am.

We will start marching at 10:00 from the city market, at the end of the march a protest rally will be held near the city court.

On Thursday, a general strike will be held in the Negev.

For further details: Ofer – 050-9391299

הזמנה לכנס: תוכנית המטרופולין: מתווה לפתרון – או לעימות?

כתיבת תגובה

המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים מזמין אותכם למפגש חשוב, הנערך על ידי 
המטה לשוויון וצדק לבדואים בנגב 
 
תוכנית המטרופולין:
מתווה לפתרון – או לעימות?
היבטים משפטיים ותכנוניים של תוכנית המתאר למטרופולין ב"ש.
המפגש מיועד ללמוד את השלכות התוכנית שאושרה לאחרונה ע"י שר הפנים למאבק בנושא הקרקע והתכנון ולבחון דרכים לקידום הפעולה של הארגונים ושל ועדי הכפרים בנושא.
 
המפגש יערך במתנ"ס חורה ביום שלישי 15 בינואר בשעה 15:00
 
בתוכנית:
ברכות: עטיה אל-אעסם, יו"ר המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים.
יציגו דברים:
 עו"ד ראויה אבו רביעה- האגודה לזכויות האזרח: המאבק המשפטי על התוכנית: מבג"צ אבו חמאד ועד
היום.
 עו"ד סוהאד בשארה- עדאלה: המימד המשפטי של תוכנית המטרופולין.
 המתכננת נילי ברוך, במקום: מטרופולין ב"ש והכפרים: בין הכרה לפינוי.
 המתכננת ענאיה ג'ראיסי- המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי: הערות סיכום.
בהמשך- דיון בדרכי הפעולה בהשתתפות הקהל.
מנחה: סולטן אבו עובייד, מנהל שתיל ב"ש.
הציבור מוזמן!
לפרטים: סולטן,052-5345941

האירוע בפייסבוק

 
המועצה האזורית פותחת את משרדיה מחדש!
כתובתנו החדשה: החלוץ 118 באר שבע. בעיר העתיקה. קרוב לבנק הפועלים.
 
אנו זקוקים לתרומות של ציוד משרדי, מחשבים, מדפסת, וכל השאר!
לקשר: עטיה אל אעסם, יו"ר המועצה. טל: 050-5702064, attia40@gmail.com.
The RCUV is pleased to forward this invitation to an important discussion by 
the forum for justice and equality for the Negev Bedouin 
 
this Tuesday, Jan 15th at 15:00, at the Matnas in Hura:
 
Beer Sheva Metropolitan Plan:
Opening a path for a solution – or conflict?
Legal and planning aspects of the master plan for metropolitan Beer Sheva.
 
In the meeting the implications of the Metropolitan plan approved recently by the Minister of Interior will be discussed, and its affect on the conflict over bedouin land and the recognition of the Bedouin villages.Directions for action by the village committees and the organizations will be discussed.
 
The RCUV is opening its new offices!  our new address is Hahalutz 118 Beer Sheva (the old city, by Bank Hapoalim)
 
We need donations of office furniture, computers, faxes and more!
 
contact information: Atia El Asam, RCUV chair. 050-5702064, attia40@gmail.com. Or – Yeela Raanan,yallylivnat@gmail.com, or via return mail. 

פורום דו קיום בנגב: הריסות בתי הבדואים בנגב הוכפלו בשנת 2011

תגובה אחת

במקביל להמשך המאבק בתוכית פראוור-עמידור ועל רקע המשך הריסות הבתים, ועקירת עצים באל עראקיב בשבוע האחרון, פרסם פורום דו קיום בנגב שני  דוחות חדשים באנגלית. הראשון נועד לדיון בועדת האו"ם לביעור אפליה גזעית. הדו"ח השני מרכז את נתוני הריסות הבתים בנגב ב-2011. שני הדוחות מציינים את התגברות האיום בפינוי המוני של תושבים בדואים ואת התגברות הרסות הבתים בשנת 2011.

המשמרת השבועית במחאה על הרס אל עראקיב- צילום פורום דו קיום בנגב

פורום דו קיום בנגב הגיש ב -30 בינואר דו"ח לוועדת האו"ם בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית (ICERD). הדו"ח מתמקד ביישום האמנה הבינלאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית לגבי האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. הועדה תדון במצב הבדואים בישראל ב -15 ו 16 בפברואר 2012.

ועדת האו"ם מספקת מסגרת משפטית מחייבת שעמים ילידים, כמו הבדואים בנגב, יכולים להשתמש בה כדי להסב את תשומת הלב במקרים של אפליה גזעית. לישראל יש מחויבות משפטית לקיים את הוראותיו. עם זאת, על פי המתועד בדו"ח, הבדואים בנגב כפופים לחוקים, מדיניות ופרקטיקות המפלות את הבדואים. זאת  בעקבות נחישותה של המדינה להגדיל את האוכלוסייה היהודית באזור על חשבון האזרחים המקומיים שלו.

דוגמאות לכך הן, חוסר השוויון במתן שירותים וגישה למשאבים ולקרקע, הניסיון לרכז את הבדואים בעיירות והעדר הכרה בזכויות מסורתיות במקרקעין. יתרה מזאת, לא זו בלבד שחוות בודדים יהודיות בנגב אושרו בדיעבד על ידי המדינה, המדינה אישרה לאחרונה גם את הקמתם של עשרה יישובים חדשים ליהודים. אלפי בדואים, לעומת זאת, עומדים בפני עקירה בכוח על פי התוכנית פראוור- עמידרור שגובשה כמעט ללא שיתוף הקהילה הבדואית ואושרה על ידי הממשלה ב -11 בספטמבר 2011.

מחצית מאוכלוסיית הבדואים בנגב חיים במה שמכונה "כפרים לא מוכרים", אשר חסרים שירותים בסיסיים כגון מים זורמים, חשמל, פינוי פסולת, קווי טלפון, כבישים סלולים, בתי ספר ומרפאות . תושבי הכפרים הללו חוו הסלמה של הריסת בתים במהלך השנים האחרונות על ידי הרשויות הישראליות ושימוש גובר בכוח. בניגוד לעמדת המדינה, שבעת הישובים הבדואים הקיימים, אינם מסוגלים לקלוט את הזרם של כ- 30,000 תושבים חדשים שיפונו מבתיהם במידה והתוכנית שאושרה תצא לפועל.  יישובים אלה סובלים משיעורי האבטלה הגבוהים ביותר בישראל.ומדורגים בתחתית הסולם בפרמטרים כלכליים וחברתיים רבים. מרבית הבדואים דוחים את ההצעה ועל כל פנים יסרבו לוותר על תביעותיהם ולנטוש את אדמות אבותיהם. הבדואים הם חברה מסורתית הרוצה לשמור על אורח החיים החקלאי ורובם אינם מעונינים באורח חיים עירוני.

הדו"ח המלא באתר פורום דו קיום בנגב.

הדו"ח השנתי על הריסת הבתים בנגב

פורסם הדו"ח השנתי באנגלית של פורום דו קיום בנגב.  הדו"ח מתעד את ממדי הריסת הבתים  בכפרים הבלתי מוכרים בנגב במהלך שנת 2011. בשנה זו המשיכה הממשלה את מדיניותה לצמצום אזור המחיה של המיעוט הערבי בנגב באמצעות אי הכרה בכפרים שלהם, הריסת בתים, השמדת יבולים ובדרישה לשלם את עלויות הריסת הבתים שלהם (כפי שהיה במקרה באל עראקיב).

דו"ח זה מתעד מספר התפתחויות משמעותיות במהלך 12 החודשים האחרונים. מספר הריסות הבתים הוכפל בשנת 2011 ליותר מ- 1000. נתון  זה משקף את התעצמות התוקפנות של המדינה כלפי אזרחיה הבדואים.  ב -6 בדצמבר, בית משפט השלום ביטל 45 צווי הריסה בכפר אלסירה עם זאת, אותו בית המשפט דחה בשבוע שלאחר מכן בקשה לבטל את 33 צווי הריסה בכפר עתיר אום אל חירן. לבסוף, במבצע שכונה "זרוע נחושה", נהרסו 33 בתים בשבוע אחד בחודש נובמבר.

הדו"ח מציין גם החלטות מדיניות המשפיעות לרעה על הבדואים למשל, ב -11 בספטמבר, ממשלת ישראל אישרה את תוכנית פראוור- עמידרור שאם תיושם,תביא לפינוי של בין 30,000 ל 45,000 בדואים מבתיהם והריסת כפרים שלמים.יתר על כן, ב -30 באוקטובר אישרה הממשלה את הקמת 10 יישובים יהודיים חדשים באזור ערד, שחלקם ייבנה על אתרי כפרים בדואים.

הדו"ח המלא באתר הפורום.

יש אלטרנטיבה לפראוור

תגובה אחת

ביום חמישי הבא, ה-17  בנובמבר  בשעות 14:00-17:00 יתקיים ארוע השקת התוכנית לכפרים הבדווים הלא מוכרים שהוכנה ע"י המועצה הבדווית וארגון 'במקום'. התכנית מהווה חלופה לתוכניות הממשלה המתגבשות בתקופה האחרונה. הארוע יתקיים במלון ליאונרדו (לשעבר 'פרדייס') בבאר שבע. כולכם מוזמנים. ראו מצ"ב.

On Thursday, Nov. 17th at 14:30, at the Leonardo Hotel in Beer Sheva, the RCUV together with Bimkom are launching their Alternative Plan – this alternative plan is based on Israeli standard planning criteria, on the vision of the community of their future in the Negev and on the ideals of equality and community involvement in planning their future. this plan comes at a time in which the government is attempting to enforce a hostile plan onto the Negev Bedouin, a plan that is based on concentration and dispossesion.
all are invited!

הזמנה – ארוע השקת תוכנית 17-11 (1)

איפה הדמוקרטיה: ישראל הורסת את בתי הבדואים ושוללת מהם את הזכות לייצוג

כתיבת תגובה

צילום: אורי זקהם

באפריל 2010 השתתפה עו"ד ראויה אבורביעה במושב התשיעי של הפורום הקבוע לעמים ילידים של האו"ם. הפורום מתכנס פעמיים בשנה מאז 2002 כדי לדון בנושאים כלכליים ותרבותיים המעסיקים עמים ילידים ברחבי העולם. תפקידו הוא לייעץ למועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות מתוך הכרות עם הצרכים ועם המציאות הפוליטית והכלכלית שבה נתונים עמים ילידים שונים.

ביוני 2006 אימץ האו"ם את "ההכרזה על זכויות העמים הילידים" ברוב גדול.

עו"ד ראויה אבורביעה כנציגת הפורום לשיויון ודו קיום בנגב, הפצירה בפורום הקבוע, להמליץ בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם לקבוע, כי על ישראל להכיר בכפרים הבלתי מוכרים ולחדול מדחיקת הבדואים מהקרקע באמצעות פעולות היעור שמבצעת הקק"ל.

בהצהרתה בפני הפורום הדגישה עו"ד אבורביעה את התגברות מדיניות ההרס ואת השימוש בקק"ל כזרוע ממשלתית למחצה לדחיקת הבדואים. מדיניות זו סותרת את חובתה של המדינה על פי ההכרזה שהיא חתומה עליה, לשתף את האוכלוסיה הילידית ולקבל את הסכמתה לשמושים חדשים הנעשים בקרקע שבשימוש הילידים.
עוד ציינה אבורביעה כי אחת המשמעויות הקשות של אי הכרה בכפרים הבדואים היא שלילת הזכות לקחת חלק בבחירות לרשות המקומית ומשום כך שלילה של הזכות הדמוקרטית ליצוג.

התמונה העולה מדבריה היא משום כך קשה מאד. כאשר במקביל מתקיימים מספר תהליכים המאיצים את הפגיעה בבדואים:

א. עיכוב בהחלטות בתי המשפט בתביעות קרקע התלויות ועומדות עשרות שנים.
ב. הפרטה של שלילת הזכות ללהשתמש בקרקע ע"י הפעלת הקק"ל כזרוע סמי-ממשלתית המיערת את השטחים שבשימוש הבדואים.
ג. שלילת היצוג הדמוקרטי ברשויות המקומיות הנובעת מאי הכרה בנוכחותם של אזרחים בדואים בתחום השיפוט של מועצות מקומיות יהודיות בנגב.
ד. הריסת בתים מוגברת והגברת התאום בין מנהל מקרקעי ישראל, המשטרה ומשרד הפנים.

לישראל יש כידוע דרכים מגוונות להתחמק מביצוע של החלטות האו"ם כשהן אינן לרוחה, אף על פי כן, התעלמותה של ישראל ממחויבויותיה לאזרחיה מחייבת להמשיך וללחוץ בכל הדרכים הלגיטימיות, על מנת שתחדל להתעלם מנכוחותם של הבדואים ומצרכיהם הכלכליים והתרבותיים.

הטקסט המלא של ההצהרה בפני הפורום הקבוע לעניני ילידים:

תודה לך כבוד היו"ר על ההזדמנות לדבר.
שמי ראויה אבורביעה. לכבוד הוא לי לדבר מטעם הפורום לשוויון אזרחי ולדו קיום בנגב, ארגון עממי ללא כוונת רווח, ולשתף בדעותנו, על יישום הצהרת האו"ם בדבר זכויות עמים ילידיים של מדינת ישראל ביחס לערבים הבדואים.

הבדואים הערבים בנגב (אזור המדבר הדרומי של ישראל) מהווים קבוצה ילידית. הם היו באופן מסורתי עם של נוודים למחצה והתקיימו על חקלאות יבשה ועל גידול צאן.
לעומת זאת, בעקבות הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948, כאשר המדבר הפך חלק משטח המדינה, הבדואים נעקרו מרוב אדמותיהם.
עד היום, מדינת ישראל ממשיכה להפר את זכויות הילידים של הבדואים.

כיום ישנם כ- 190,000 בדואים- ערבים החיים בנגב. מחצית אוכלוסייה זו מתגוררת בשמונה עיירות כושלות שתוכננו ע"י הממשלה בעוד המחצית השנייה חיה בעשרות כפרים שאינם מוכרים על ידי הממשל.
כפרים אלה אינם מופיעים על מפות ישראל או במסמכי תכנון ממשלתיים. אין אפילו שלטי דרך המצביעים על קיומם. אלה הם בדרך כלל כפרים של 60-600 משפחות, המתגוררים באוהלים ובבקתות.
אף שהם אזרחים, אין להם גישה לשירותים הבסיסיים ביותר כמו מים זורמים, חשמל, כבישים או אפילו חינוך נאות, בריאות ושירותי רווחה.

יתר על כן, הם חיים תחת איום מתמיד של הריסת בתים (שכן אין זה חוקי לבנות מבני קבע בכפרים האלה), הרס היבול ועקירה נוספת ממקום מושבם.

בשנת 2009, 254 בתים נהרסו. בחודש פברואר השנה, המצב נעשה אפילו יותר קשה, כאשר משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל והמחוז הדרומי של משטרת ישראל שלבו כוחות ע"מ לשלש את קצב הריסות הבתים בכפרים הבלתי מוכרים.  לכן, השנה צפויים 700 בתים להיהרס.

ממשלת ישראל ממשיכה לסרב להכיר בכפרים ואין התקדמות בתביעות רבות לבעלות על קרקע שהוגשו לפני יותר משלושה עשורים. יותר מ -3,600 תביעות משפטיות הוגשו על ידי הבדואים כדי לתבוע בחזרה את אדמותיהם, אולם, עד כה, מעט מאד תביעות אלה הגיעו לסיום. אף אחד מהסעיפים 3 ו- 32 של ההכרזה בדבר זכויותיהם של אוכלוסיות ילידיות, אשר הינם מוקד הפגישה הזאת, לא מכובדים כיום על ידי מדינת ישראל.

עם כל הכבוד לסעיף 3: הזכות להגדרה עצמית, בדואים המתגוררים בתחומי מועצות אזוריות יהודיות חיים בדרך כלל בכפרים הלא מוכרים ואינם זכאים להצביע בבחירות לרשויות המקומיות. וכך, אלפי בדואים אינם מיוצגים על ידי רשות מקומית ואינם יכולים להשתתף בבחירות המקומיות.

הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) אשר נהנית בישראל מסמכויות ממשלתיות למחצה כחלק ממינהל מקרקעי ישראל (ממ"י) ממשיכה לפעול בניגוד ישיר לסעיף 32 אשר קובע את החובה להתייעץ ולשתף פעולה עם הילידים על מנת לקבל את הסכמתם החופשית והמודעת לכל פרויקט המשפיע על אדמתם.

בשנת 2003, הציגה קק"ל את היוזמה שלה "תוכנית הנגב" כדי להחיות את האזור המדברי הדרומי של ישראל, להגדיל את האוכלוסייה היהודית, ואני מצטטת, "לשפר את תנאי החיים עבור כל תושביו."
בהתאם לתוכנית זו קק"ל נטעה עשרות אלפי עצים בנגב וכן פארקים רבים שנוצרו ללא הסכמה וללא שיתוף פעולה של הבעלים המקוריים של הקרקע הנדונה. כתוצאה מכך, תושבים רבים של הכפרים הבלתי מוכרים נדחקים אל מחוץ לאדמה והיא אינה יכולה לשמש אותם עוד למטרות מרעה או חקלאות.

נעשה ברור יותר ויותר כי ממשלת ישראל מסמיכה את הקק"ל לפעול במימון עקיף ובאופן שרירותי להפקעת עוד קרקעות מן הבדואים.

אנו מפצירים בפורום הקבוע להמליץ בפני מועצת זכויות האדם :

א. כי יש לאפשר לבדואים להישאר בכפריהם וכי יש להכיר בכפרים אלה.
ב. כי יש להפסיק את פעילות הקק"ל בשטח עד לאחר קביעת הבעלות על הקרקע בבתי המשפט.

United Nations Permanent Forum on Indigenous Issues Ninth Session New York, 19 to 30 April 2010Presented by Attorney Rawia Aburabia on behalf of the Negev Coexistence Forum for Civil Equality

Thank you Mr Chairman for the opportunity to speak.My name is Rawia Aburabia. It is an honour to speak on behalf of the Negev Coexistence Forum for Civil Equality, a grassroots non-profit organisation, and share our views on the implementation of the UN Declaration on the Rights of Indigenous People in the State of Israel with respect to the Arab-Bedouins.

The Bedouin-Arabs of the Negev (the southern desert region of Israel) are an indigenous people. They were traditionally a semi-nomadic people and subsisted on dry farming and small cattle or even better ship and goats. Following the establishment for the State of Israel in 1948, however, when the desert became part of its territory, the Bedouin were displaced from most of their lands.

To this day, the State of Israel continues to violate the indigenous rights of the Bedouins. Today there are approximately 190,000 Bedouin-Arabs living in the Negev. half of this population lives in eight failing, government-planned towns while the other half live in dozens of villages that are not recognised by the government.

These villages do not appear on Israeli maps or government planning documents. There are no road signs even indicating their existence.
These are typically villages of 60 to 600 families, living in tents and shacks. Whilst they are citizens, they do not have access to the most basic services such as running water, electricity, roads or even proper education, health and welfare services.

Further, they live under the constant threat of home demolition (as it is illegal to build permanent structures in these villages), crop destruction and further displacement. In 2009, 254 homes were destroyed. In February this year, the situation become even more dire, however, with the Ministry of Interior, the Israel Lands Administration and the southern district of the Israel Police jointly resolving to triple the rate of house demolitions in unrecognised villages.

Thus, this year an expected 700 homes will be destroyed. The Israeli government continues to refuse to recognise these villages and many land claims that were filed more than three decades ago are not progressed. Over 3,600 legal claims have been submitted by the Bedouin to claim back their land, however, to date, very few of these claims have reached a conclusion.

Neither Article 3 nor Article 32 of the Declaration on the Rights of Indigenous Peoples which are the focus of this session, are currently respected by the State of Israel.With respect to Article 3, the right to self-determination, Bedouins who live in the areas of Jewish regional councils usually live in unrecognised villages and are not eligible to vote in municipal elections. Thus, thousands are not represented by a  municipal authority and cannot participate in local elections.

The Jewish National Fund (JNF) which has been granted quasi-government powers in Israel as part of the Israel Land Administration (ILA) also continue to act in direct contravention of Article 32 which sets out the obligation to consult and cooperate with indigenous people in order to obtain their free and inform consent prior to the approval of any project affecting their land.

In 2003, the JNF introduced its ‘Blueprint Negev’ initiative to revitalize Israel’s southern desert region, increase the Jewish population and, I quote, ‘improve living conditions for all its inhabitants.’ Pursuant to this initiative the JNF has planted tens of thousands of trees in the Negev and a created numerous parks with neither the consent nor cooperation of the indigenous owners of the land in question.  As a result, residents of many unrecognised villages have been forced off the land and can no longer use it for grazing or agricultural purposes.

It has become increasingly clear that the Israeli government sanctions JNF-funded activities to indirectly and arbitrarily confiscate yet more land from the Bedouins.

We urge the Permanent Forum to recommend to the Human Rights Council that:

i) The Bedouin must be allowed to remain in their villages and these villages must be recognized

ii) The activities of the Jewish National Fund be put on hold until the ownership claims are determined by the court.

 

אז למה למחוק את הכפר אל-ערקיב ?

2 תגובות

יעלה רענן, שתי"ל. 13/09/10

הכפר נמצא באותו המקום  בו הוא נמצא מאות שנים. ישנם סיפורי מסעות מלפני יותר ממאה שנה, צילומי אוויר מלפני 70 שנים, ומסמכים מהתקופה הבריטית, המוכיחים את קיומו כבר אז. בעלי האדמות – אותם אנשים שהציונים של שנות ה 30 קנו מהם מעט אדמות – בניהם ונכדיהם היום גרים בכפר.

ובכל זאת – כל כך חשוב למדינה שהכפר יימחק, שהיא ארגנה גם היום, יום  שני ה 13/11/10, בשעה 4:00 לפנות בוקר כעשרה בולדוזרים ועשרות שוטרים, בכדי למחוק שוב את הכפר, בכדי לשבור את רוחם של תושבי הכפר, בכדי לוודא שהכפר אל-ערקיב יימחק ממפת ישראל. ובנוסף עצרו את מזכ"ל חד"ש, איימן עודה – כי הוא היה שם.

אז למה ?

תוכניות המדינה – יער. אומנם יער במקום  שיש מעט מאוד גשם, ולכן היער לא יהיה יער לתפארת. אבל אם יש עצים, ועדיף עצי שיטה קוצניים, לא יהיו ערבים.

כן, כן, זוהי הסיבה. המדינה הזו היא ליהודים. הערבים החיים כאן – על פי תפיסתנו הציונית הם רק מטרד, ואנחנו היהודים עושים להם טובה שהם יכולים להמשיך לחיות כאן. אבל קרקע??? לא ולא. משפחת א-טורי, אומנם  אל-ערקיב הוא הכפר שלכם, ואומנם אדמותיו – אדמותיכם, אבל בבקשה – מקומכם בתוך העיר רהט. שם ניתן לכל משפחה חצי דונם, לא נדאג למקורות פרנסה, לא נדאג לבתי ספר ראויים, והעיקר – לא רוצים לראות אתכם, אלא בתור מנקי רחובות ופועלי בניין.

ב 1948 – באותה "נכבה" שעל פי מדיניות הממשלה לא הייתה – נהרסו מאות כפרים ערבים, ועשרות מהם בנגב. מדיניות יהוד הנגב, מדיניות הרס אל-ערקיב, היא המשך המדיניות של 1948, כאילו אנחנו נאבקים על קיומנו.

האמת היא – אנחנו באמת עדיין נאבקים על קיומנו, אבל מה שלא הבינה הממשלה שלנו, שהמאבק אחר לחלוטין. אנחנו נאבקים על צביונה של המדינה. האם זו תהיה מדינה טוטליטרית-פשיסטית, בה לא נוכל לחיות בחופש, בה אנשים יעצרו על דעותיהם, על רצונם לשוויון. האם יעצרו אנשים כדוגמת ארה"ב של מקרת'י, ייעלמו אנשים כדוגמת ארגנטינה, ניצור מערכת נפרדת לערבים, כדוגמת האפרטהייד של דרום אפריקה, או יירצחו אנשים, כדוגמת רוסיה של סטלין.

או האם זו תהיה מדינה דמוקרטית, חופשית.

במדינה דמוקרטית חופשית, יש שוויון בין האזרחים, ולאל-ערקיב יש זכות קיום. מחיקת אל-ערקיב היא חלק מהתנהלות שמביאה אותנו למדינה פשיסטית. אם המדינה תמשיך להתעקש על מחיקת אל-ערקיב, היא פועלת להריסת מדינת ישראל.

היום בשעה 17:00 בצומת רהט-להבים, הפגנה נגד ההרס המתמשך של הכפר אל-ערקיב, והרס המדינה של כולנו.

לעוד מידע: דר' יעלה רענן, שתי"ל. 7487005 054.

Forces of destruction in El-Araqib      כוחות ההרס בכפר אל-ערקיב

So Why is the Government of Israel so Intent on Erasing the Village of El-Araqib?

Yeela Raanan, Shatil. September 13, 2010

The village of El Araqib was demolished-erased today for the fifth time in as many weeks. Aiman Uda, the General Secretary of the Hadash party was arrested – just because he was there.

The village of El-Araqib has been in this location for hundreds of years. Travel logs from a hundred years ago describe it. Aerial photos from 70 years ago show it. Land taxes were paid to the British, and the official paperwork exists. The grandchildren of those paying the taxes still live in the village.

And still it is so important for the Government of Israel to erase this village that this morning at 4:00am scores of police and several bulldozers came to once more demolish anything standing, attempt at breaking the spirits of the villagers, and erase this village from the map of Israel.

So –  WHY ?

Governmental plans for these lands – a forest. Since this is desert land the forest will never really be a great forest, but at least there will be some (preferably prickly) trees, so that there will be no ARABS.

Indeed – this is the reason. In Israel, a country that still abides by a anachronistic nationalist – Zionist – ideology, the Arab citizens are seen at best as a hindrance.  While their existence is somewhat tolerated, allowing them to use (and own!) land – is seen as an abomination. So – A-Tori tribe, the governmental plans for you are that you move to the Bedouin city of Rahat, you will receive half a dunam (1/8 of an acre) to build a house, we will not bother to provide income generating options, we will not worry about your unique culture, nor care for a reasonable education system. All that is important is that we will not need to see you, that you will not use "our" land, and we will happily allow you to be our blue collar workers. That is – if there is work.

This is the continuation of the policies of 1948, when hundreds of Arab villages were erased. The government believes that we are still in a fight for the existence of the country, and erasing El-Araqib will help the state survive.

Israel is indeed in a battle for its existence, but not the battle the government is fighting – we are now in a battle for the character of our country. Are we to be a totalitarian state, or a democracy? Are we to  be the U.S. of McCartney days? Are we to be Argentina of the days of disappearing people? Are we to be Apartheid South Africa? Are we to be the Stalinist Soviet state – with millions who did not agree – murdered?

If Israel will choose the democratic way – it includes equality for all its citizens. If Israel will continue to insist on the erasure of El-Araqib – we are going the other way…

Demonstration, today, at 5:00pm at the Lehavim-Rahat juct. Demonstrate for the village of El-Araqib – and the future of our country!

What else can you  do?

  • support financially: re-building is the only way to resist the erasure of the village, but even tents cost. (you can donate via the Negev Coexistence Forum online at: http://www.israelgives.org/amuta/580327005 Make sure to indicate that the funds are for rebuilding El-Araqib at: mail@dukium.org )
  • Send protest letters to Yehuda Bahar, the director of the Authority for the Settlement of the Bedouins. Fax:  +972 8 6263719.  Tell him of your indignation of these bully tactics. Tell him that it violates human rights, and that it will bring about only more violence and resentment to all communities in the Negev.
  • Write to your representatives! Tell them that the treatment of the indigenous Bedouin minority violates human rights, and it is their duty to protest it.
  • Write to the Israeli Ambassador in your country. Ask them to explain the actions of the Israeli Government and its officials.
  • Write to your embassy in Israel. Tell them of the treatment of the Bedouin minority by the Government. Suggest strongly that they become knowledgeable in this issue and ask Israel difficult questions.
  • Spread the word! Tell anyone and everyone who is willing to listen.

For more information: Dr. Yeela Raanan, Shatil. yallylivnat@gmail.com +972 54 7487005

%d בלוגרים אהבו את זה: