שבת 30.11.2013 הוכרז יום זעם נגד יישום תכנית פראוור

כתיבת תגובה

ביום ראשון שעבר ביקרה ועדת הפנים של הכנסת בנגב, במטרה לראות מקרוב את המשמעויות של חוק פראוור. שביתה כללית הוכרזה ביישובים הערבים והפגנות שנערכו במספר צמתים קיבלו את פני חברי הועדה ואת יהודה בכר, מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדואים. בהפגנה בצומת להבים נעצרו שני פעילים ונשמעו טענות על אלימות שוטרים.

במהלך השבוע הובא בפני שופט השייח' סייח ממנהיגי התושבים באל עראקיב שנעצר בחשד לבניה חוזרת על אדמת הכפר שנהרס יותר מ-50 פעם. על פי החלטת השופט הוא הורחק ל-2 ק"מ  מהכפר ונאלץ לשם ערבות של 10,000 ש"ח. ההליכים נגדו ימשכו.

בשבת הקרובה מתוכננים אירועי מחאה ברחבי הארץ לקראת ההצבעה על החוק בקריאה שנייה ושלישית הצפויה במהלך דצמבר 2013.

האירוע המרכזי יהיה בצומת הכניסה לחורה ב-15:30

פרטים נוספים על ההפגנות ועל הסעות באתר חד"ש

הסבר על משמעות החוק בסרטון חדש שהפיקו עמותת במקום והאגודה לזכויות האזרח:

מודעות פרסומת

נפל בין הכסאות: מנהל מקרקעי ישראל הרס את ביתו של תושב שגב שלום בניגוד להוראת בית המשפט בבאר שבע

2 תגובות

משפחתו של פאיז אבו עמרה נותרה ללא קורת גג לאחר שהמבנה הזמני שבו גרה נהרס אתמול 24.12.2012.

כך דווח היום מהפורום לדו קיום בנגב.  המדובר בביתו של פאיז אבו עמרה, תושב שגב שלום, שבנה בית זמני בתאום ובהסכמה עם הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית ובאישור בית המשפט. המבנה הזמני אמור לשמש אותו עד להכשרת מגרש בו הותר לו לבנות את ביתו הקבוע. כחלק מההסכם הרס אבו עמרה את ביתו הקודם בעצמו וכעת, גרם חוסר התיאום בין הרשויות לכך שאין למשפחתו מקום מגורים כלשהו.

פרטי המקרה באתר הפורום לדו קיום בנגב:
http://www.dukium.org/heb/?p=9872

שביתה כללית ביישובי הבדואים בנגב בעקבות אלימות המשטרה בביר-הדאג'

תגובה אחת

ועדת המעקב של ערביי ישראל הכריזה על שביתה כללית היום, 18 באוקטובר, בעקבות העימותים האלימים והמשך הריסות הבתים בביר הדאג'. 

השביתה כוללת את שרותי המועצות המקומיות, מוסדות החינוך והשבתת המסחר.

ביר הדאג' הוא ישוב מוכר שעל פי תכניות הממשלה אמור להישאר על כנו. אולם, יש עדין פער גדול בין רצונם של התושבים לקיים ישוב בעל אופי כפרי חקלאי המבוסס על הכלכלה הקיימת ביישוב ובין כוונת הממשלה להפוך את היישוב ליישוב בעל אופי עירוני. כתוצאה מכך, ממשיכה המדינה בהרס בתים כאמצעי לחץ על התושבים לקבל את עמדת הממשלה.

הריסות הבתים בביר הדאג' נעשים בשנה האחרונה בקצב מוגבר מבלי לתת מענה חלופי למשפחות שביתן נהרס. ב-10 לאוקטובר בזמן שנציג משרד הפנים הצמיד צווי הריסה בחסות כוחות גדולים של המשטרה, התפתח עימות בין השוטרים לתושבים שבמהלכו נורו גז וכדורי גומי. אשה אחת נפצעה ופונתה לבית חולים ומספר גברים נעצרו. עו"ד ראויה אבו רביעה, עו"ד סאבר, עו"ד שחדה אבן ברי ועו"ד סאלם אבו מדיעם השתתפנו במאמץ המשותף לשחרר את העצורים. העצורים השתחררו ביום רביעי ה-17 באוקטובר לאחר שבית המשפט החליט כי החשדות שבהם האשימה אותם המשטרה אינם סבירים.

אורי זקהם ביקר בכפר במהלך סוף השבוע יחד עם אנשי פורום דו קיום בנגב ומביא את רשמיו.

מלכודת הפתאים של המסגד בבאר שבע

6 תגובות

מודעת דרושים תמימה שפורסמה לאחרונה במגזין האמנות המקוון "ערב רב" מעלה מחדש את הפרשה המשפטית והתרבותית סביב המסגד הישן בבאר שבע. התערוכה הראשונה שהוצגה במוזיאון החדש שהוקם במסגד התקבלה אצל ערביי הנגב בבוז, כעת מחפשים למוזיאון אוצר חדש. האם נהג נכון בית המשפט העליון כשכפה את הקמתו של מוזיאון לתרבות האיסלם שאיש לא רוצה בו ? האם נשמעה עיריית באר שבע להוראת בית המשפט ? ומה קורה כששופטים הופכים לאוצרים ואוצרים למשרתים אידאולוגיים ?

תחילתו של הסיפור בעתירה שהגישו האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל, הועד המוסלמי בנגב ואחרים בסיוע עדאללה עוד ב-2002, כנגד עיריית באר שבע, משרדי הדתות והתרבות ומנהל מקרקעי ישראל. בעתירה ביקשו העותרים להורות לעיריית באר שבע להשיב מדוע לא תבוטל ההכרזה על המסגד הגדול בבאר שבע כמוזיאון ומדוע לא יושב המסגד לייעודו המקורי כמסגד. טענת העותרים הייתה כי ראוי לשפץ את המסגד ולהשיבו לייעודו כבית תפילה, אולם העירייה טענה כי מסגד בלב העיר באר שבע יביא לחיכוכים בין יהודים וערבים ועלול לשמש גורמים אסלאמיים קיצונים. העותרים טענו מנגד כי השבתו של המסגד לפעילותו המקורית, כפי שנעשתה במקומות אחרים בארץ, דווקא תהווה סמל לדו קיום, לשותפות ולרב תרבותיות. לעומת זאת הפיכתו למוזיאון היא פגיעה בחופש הדת וברגשותיו של המיעוט המוסלמי בנגב.

בית המשפט חורג מתפקידו

המסגד שהוקם ב-1906 עוד בתקופה העותומנית תפקד עד 1948 כבית תפילה. לאחר כיבוש העיר והקמת המדינה, הפכה אותו עיריית באר שבע למשכנו של בית משפט השלום ובית מעצר. משנת 1953 החל המבנה לשמש כמוזיאון ובשנת 1987 הוכרז כמוזיאון בהתאם לחוק המוזיאונים. הוצגו בו בסך הכל שתי תערוכות, הראשונה עסקה בחיי הבדואים והשנייה הייתה תערווכה ארכיאולוגית שהוצגה בתנאים עלובים עד לסגירתו של המוזיאון. בשנת 1992 הוכרז המבנה כמבנה מסוכן ופונה מתכולתו, ומאז ועד סוף 2011 עמד בשממונו. ביוני 2011 פסק בית המשפט העליון כי יוקם במקום מוזיאון לתרבות האיסלם. עיריית באר שבע התכוונה לבצע במסגד שיפוץ כחלק מתכנית להפיכת המתחם בו מצוי המסגד למתחם מוזיאונים. אף שהמבנה שימש בעבר כמוזיאון ויועד לשמש ככזה גם בעתיד, לא התכוונה העירייה להקים בו מוזיאון לתרבות האיסלם דווקא.

ועדה בין משרדית שהוקמה ב-2003 וגיבשה את מסקנותיה בסוף 2004 אימצה באופן עקרוני את עמדתה של עיריית באר שבע אך המליצה לעשות במבנה שימוש שישקף את זיקתו התרבותית וההיסטוריה של הבניין לציבור הערבי. בית המשפט המליץ אף הוא על פתרון ברוח זו אך בין הצדדים נמשך הוויכוח על אופי השימוש שיעשה במסגד עוד שנים ארוכות.

ביוני 2011 החליט בית המשפט להפוך את הרעיון להקמת מוזיאון לתרבות האיסלם ועמי המזרח לצו החלטי ברוב דעות של השופט ג'ובראן והשופטת פרוקצ'יה. בית המשפט נימק זאת, כפיצוי על אבדן המסגד וכביטוי לזיקה של האוכלוסיה המוסלמית לבניין. עם זאת הותיר בידי הרשות המקומית את התכנון ואת ההחלטות המקצועיות.

המוזיאון שלא דרוש לאיש

המוזיאון שהוקם הוא מוזיאון שעיריית באר שבע כלל אינה רוצה בו והעותרים כלל לא ביקשו. השופטת מרים נאור עמדה על הקושי הזה בדעת המיעוט כשסברה שאין להפוך את הקמת המוזיאון לצו החלטי. לא מפתיע היה שהתערוכה המספרת את סיפורה של באר שבע במאה השנים האחרונות, מנקודת מבט ציונית, חטפה קיתונות של ביקורות מהמנהיגות הערבית בנגב. מובן מאליו שמנהיגי הבדואים לא ימליצו לתלמידי בתי הספר שלהם לבקר במוזיאון שאמור לשקף את התרבות המוסלמית של העיר ובמקום זה מהלל את השגיה של המדינה היהודית בפיתוח העיר. למי אם כן מיועדת התערוכה הנוכחית ? מה הופך אותה לפיצוי כלשהו על המסגד ?

כעת מחפשים בבאר שבע אוצר בחצי משרה שיחליף את גואל דרורי האוצר הקודם שפסע לתוך מלכודת הפתאים חסר דעת. האוצר שיסכים להיכנס למיטה החולה הזאת, יצטרך להיות מתוחכם הרבה יותר, או לפחות לעמוד על כך שיהיה הפעם שיתוף פעולה כנה עם אוצר ערבי. אולי יחד ישכילו ליצור תצוגה שתהיה משמעותית עבור שתי הקהילות.  לא בטוח שעיריית באר שבע מוכנה לזה- שיהיה לה בהצלחה בחיפוש.

החלטת בית המשפט העליון בעתירה

נייר עמדה שהגישו בדואים לוועדה הבין-משרדית

פורום דו קיום בנגב: הריסות בתי הבדואים בנגב הוכפלו בשנת 2011

תגובה אחת

במקביל להמשך המאבק בתוכית פראוור-עמידור ועל רקע המשך הריסות הבתים, ועקירת עצים באל עראקיב בשבוע האחרון, פרסם פורום דו קיום בנגב שני  דוחות חדשים באנגלית. הראשון נועד לדיון בועדת האו"ם לביעור אפליה גזעית. הדו"ח השני מרכז את נתוני הריסות הבתים בנגב ב-2011. שני הדוחות מציינים את התגברות האיום בפינוי המוני של תושבים בדואים ואת התגברות הרסות הבתים בשנת 2011.

המשמרת השבועית במחאה על הרס אל עראקיב- צילום פורום דו קיום בנגב

פורום דו קיום בנגב הגיש ב -30 בינואר דו"ח לוועדת האו"ם בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית (ICERD). הדו"ח מתמקד ביישום האמנה הבינלאומית בדבר ביעור כל צורות האפליה הגזעית לגבי האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. הועדה תדון במצב הבדואים בישראל ב -15 ו 16 בפברואר 2012.

ועדת האו"ם מספקת מסגרת משפטית מחייבת שעמים ילידים, כמו הבדואים בנגב, יכולים להשתמש בה כדי להסב את תשומת הלב במקרים של אפליה גזעית. לישראל יש מחויבות משפטית לקיים את הוראותיו. עם זאת, על פי המתועד בדו"ח, הבדואים בנגב כפופים לחוקים, מדיניות ופרקטיקות המפלות את הבדואים. זאת  בעקבות נחישותה של המדינה להגדיל את האוכלוסייה היהודית באזור על חשבון האזרחים המקומיים שלו.

דוגמאות לכך הן, חוסר השוויון במתן שירותים וגישה למשאבים ולקרקע, הניסיון לרכז את הבדואים בעיירות והעדר הכרה בזכויות מסורתיות במקרקעין. יתרה מזאת, לא זו בלבד שחוות בודדים יהודיות בנגב אושרו בדיעבד על ידי המדינה, המדינה אישרה לאחרונה גם את הקמתם של עשרה יישובים חדשים ליהודים. אלפי בדואים, לעומת זאת, עומדים בפני עקירה בכוח על פי התוכנית פראוור- עמידרור שגובשה כמעט ללא שיתוף הקהילה הבדואית ואושרה על ידי הממשלה ב -11 בספטמבר 2011.

מחצית מאוכלוסיית הבדואים בנגב חיים במה שמכונה "כפרים לא מוכרים", אשר חסרים שירותים בסיסיים כגון מים זורמים, חשמל, פינוי פסולת, קווי טלפון, כבישים סלולים, בתי ספר ומרפאות . תושבי הכפרים הללו חוו הסלמה של הריסת בתים במהלך השנים האחרונות על ידי הרשויות הישראליות ושימוש גובר בכוח. בניגוד לעמדת המדינה, שבעת הישובים הבדואים הקיימים, אינם מסוגלים לקלוט את הזרם של כ- 30,000 תושבים חדשים שיפונו מבתיהם במידה והתוכנית שאושרה תצא לפועל.  יישובים אלה סובלים משיעורי האבטלה הגבוהים ביותר בישראל.ומדורגים בתחתית הסולם בפרמטרים כלכליים וחברתיים רבים. מרבית הבדואים דוחים את ההצעה ועל כל פנים יסרבו לוותר על תביעותיהם ולנטוש את אדמות אבותיהם. הבדואים הם חברה מסורתית הרוצה לשמור על אורח החיים החקלאי ורובם אינם מעונינים באורח חיים עירוני.

הדו"ח המלא באתר פורום דו קיום בנגב.

הדו"ח השנתי על הריסת הבתים בנגב

פורסם הדו"ח השנתי באנגלית של פורום דו קיום בנגב.  הדו"ח מתעד את ממדי הריסת הבתים  בכפרים הבלתי מוכרים בנגב במהלך שנת 2011. בשנה זו המשיכה הממשלה את מדיניותה לצמצום אזור המחיה של המיעוט הערבי בנגב באמצעות אי הכרה בכפרים שלהם, הריסת בתים, השמדת יבולים ובדרישה לשלם את עלויות הריסת הבתים שלהם (כפי שהיה במקרה באל עראקיב).

דו"ח זה מתעד מספר התפתחויות משמעותיות במהלך 12 החודשים האחרונים. מספר הריסות הבתים הוכפל בשנת 2011 ליותר מ- 1000. נתון  זה משקף את התעצמות התוקפנות של המדינה כלפי אזרחיה הבדואים.  ב -6 בדצמבר, בית משפט השלום ביטל 45 צווי הריסה בכפר אלסירה עם זאת, אותו בית המשפט דחה בשבוע שלאחר מכן בקשה לבטל את 33 צווי הריסה בכפר עתיר אום אל חירן. לבסוף, במבצע שכונה "זרוע נחושה", נהרסו 33 בתים בשבוע אחד בחודש נובמבר.

הדו"ח מציין גם החלטות מדיניות המשפיעות לרעה על הבדואים למשל, ב -11 בספטמבר, ממשלת ישראל אישרה את תוכנית פראוור- עמידרור שאם תיושם,תביא לפינוי של בין 30,000 ל 45,000 בדואים מבתיהם והריסת כפרים שלמים.יתר על כן, ב -30 באוקטובר אישרה הממשלה את הקמת 10 יישובים יהודיים חדשים באזור ערד, שחלקם ייבנה על אתרי כפרים בדואים.

הדו"ח המלא באתר הפורום.

להשיב את עודה

כתיבת תגובה

לפני יותר ממאה שנה כתב בנימין זאב הרצל בספרו "אלטנוילנד", על מדינת היהודים העתידית "הזר צריך להרגיש אצלנו טוב". חצי מאה מאוחר יותר נכתב במגילת העצמאות שלנו כי המדינה החדשה שקמה: " תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" מעניין מה היה להרצל ולחותמי המגילה להגיד על החרפה המתרחשת במדינה בימים אלה ממש.

 תמר הר-פז

עכשו כששחרורו של אילן גרפל הוא כבר עובדה מוגמרת ומבורכת , נזכור שבתא,  בכלא המצרי חשוך ואפל יושב אזרח ישראלי, ממוצא בדואי, בשם עודה טראבין. הוא יושב שם לא כמה חודשים, כמו שישב גרפל , אלא 11 שנה. בגיל 19 , הסתנן באופן לא חוקי דרך הגבול בסיני ונתפס על ידי השלטונות המצריים. מאז ועד היום, ולמעשה כל החיים שלו  כמבוגר הוא מכיר רק את ארבע קירות התא.

זה המשטר המצרי, הטוען להיות סמל לליברליות, מודרניות ולמבשר "אביב העמים הערבי" שכולא נער צעיר בגלל שטות שתעלה לו בשנים מהחיים שלו.

לפני שש שנים שחרר אריק שרון את עזאם עזאם. משום מה הוא בחר לא לכלול בעסקת השחרור שלו גם את עודה. כעת זה חוזר על עצמו. שוב עסקת אסירים עם מצריים, שוב אזרח ישראלי יוצא לחופשי ושוב עודה נשכח ומופקר לטראגדיה הבלתי נגמרת שלו. לא נותר, אלא לשאול האם הכאב של הוריו קטן מהכאב של ההורים של אילן גרפל, האם דמעותיהם מלוחות פחות מהדמעות של אביבה ונועם שליט.

התשובה על השאלות האלו ברורה, אבל תסמונת מדחת יוסף וחיילי צד"ל לא מרפה מאיתנו. לבני מיעוטים שמנסים לחיות איתנו בשלום, אנחנו תמיד גומלים בכפיות טובה .

אם לדוגמה, משפחתו של טראבין היתה, נוהגת כמו אותם מתפרעים בפקיעין שחטפו חיילת מג"ב, או שורפת דונמים של יערות בכרמל, או סתם יוצאת והורסת את כל מה שזז כמו הפורעים בארועי אוקטובר 2000, אז כל מיני "בצלם", או "עדאללה" היו מייד מתגייסים לעזור לה ועל כל ניסיון לעצור אותה הם מייד היו קמים וצועקים "גזענות", אבל בגלל שבני המשפחה הזו, היו תמימים מספיק לחשוב שאם הם ישמרו על שקט ועל התנהגות אזרחית טובה, המדינה תעשה הכל להחזיר את הבן שלהם, כפי שעשתה למשפחות שליט וגרפל אז הם, שבאמת נפלו קורבן לגזענות, לא מעניינים את אף אחד.

ח"כ ישראל חסון, שתיווך בעסקת גרפל, אמר, כשנשאל על עודה: "לא שכחנו אותו". באמת משמח מאוד. בכל פעם שטראבין יצא לעוד מסדר אסירים משפיל כשהוא תוהה איפה המדינה שהיתה אמורה לשחרר אותו, הוא יוכל להתנחם בכך שלא שכחנו אותו , אלא סתם לא ספרנו.

ומעל מרחף איום גדול בהרבה, המשטר הפוליטי הלא יציב של מצריים, שעובר איסלאמיזציה קיצונית ואין לדעת מה יהיה היחס שלו "למרגל" ישראלי בעתיד.

חוק דרקוני נוסף בקנה: מבנה בלתי חוקי יהרס בצו מינהלי על חשבון הבונה

כתיבת תגובה

בנגב חוששים כי אם יאושר החוק יהיה לרשויות אינטרס להוציא צווי הריסה מינהליים ללא בקרה שיפוטית, ולהפעיל ענישה כפולה גם הריסה וגם חיוב בהוצאות ההריסה. ח"כ טיבי: "מניעת בניה מערבים- מדיניות אידיאולוגית", ח"כ זחאלקה מציע הקפאת בניה והידברות.

הקול קול פאינה הידיים ידי ליברמן

ביום רביעי, 16 בפברואר, החליטה ועדת חוקה, חוק ומשפט לאשר לקריאה ראשונה את הצעת החוק של ח"כ פאינה קירשנבאום, הקובעת כי עלויות הריסה של מבנה בלתי חוקי, הנהרס בידי הרשויות באמצעות צו הריסה מינהלי, יוטלו על הבונה. ההצעה תובא בקרוב להצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת.

מכוון שהבדואים בנגב חיים בשטח גלילי, כלומר, אינם כפופים לרשות היכולה לדאוג להם להיתר בנייה. אין להם מועצה נבחרת שתגן עליהם, אין להם אוזן קשבת ברשויות המפקחות, והם נתקלים באכיפה מפלה. הצעת החוק תחמיר את האפליה שכבר קיימת.

ביקורת חריפה על הצעת החוק גם מצד היועץ המשפטי של ועדת החוקה

בישיבת הועדה הסוערת, מתחו חברי כנסת ביקורת קשה על הצעת החוק, שהוגדרה כאמצע חדש של "ממשלת נתניהו-ליברמן" לפגיעה בציבור הערבי. ח"כ ג'מאל זחאלקה קבע כי הצעת החוק מיועדת להפר את זכויותיו של ציבור זה, שביישוביו אין תוכניות מתאר תקפות.

"המדינה לא מקדמת תוכניות ביישובים הערבים. למשל, יש ישוב שיש לו תוכנית מתאר שנערכה בשנות השבעים, והיא מכסה 20 אחוז מהיישוב. המדינה אומרת לאזרח הערבי: אין לך אפשרות לבנות כחוק, אבל אם תבנה על אדמתך– נהרוס לך, וגם תשלם. יש כאן הפרזה גדולה, התהוללות יתר של המחוקק".

היועץ המשפטי של הועדה בישר, כי המדינה סבורה כי אין מקום להתיר לרשות מינהלית להטיל תשלום הוצאות על הבונה בלא פיקוח. הוא הזהיר כי רשות מינהלית עלולה לגלגל על הבונה הוצאות מהוצאות שונות. על כן מוצע כי הרשות תידרש לפנות לבית המשפט בתום ביצוע ההריסה ולבקש אישור להטלת הוצאות ולגובה הסכום.

מהו בעצם השינוי מהחוק הקיים ?

הריסות בנגב, צילום: אורי זקהם

עד כה נהגו הרשויות המינהליות על-פי-רוב לבצע הריסה של מבנה לא חוקי באמצעות צוים שיפוטיים, הניתנים לבקשת הרשות בהוראת בית המשפט. השופט היה רשאי לשקול שיקולים מורכבים, הן ביחס לעצם ההריסה והן ביחס לביצועה על-ידי הבונה ולחילופין – הטלת עלות הביצוע על הבונה.

החלופה הקיצונית הייתה הריסה באמצעות צו מינהלי לפי סעיף 238 לחוק התכנון והבנייה-. אמצעי המאפשר אכיפה מהירה בידי הרשות המינהלית, בלא התערבות הרשות השופטת. בנסיבות אלה, לא הוסמכו הרשויות בחוק להטיל על הבונה הוצאות. הצעת החוק החדשה מבקשת להורות על הטלת ההוצאות על הבונה גם כשממומש צו מינהלי.

הבעיה היא העדר כמעט מוחלט של תוכניות מתאר בישובים ערבים. בכפרים הבלתי מוכרים אין תוכניות מתאר כלל

ח"כ טיבי נזעק:
"התכנון והבנייה זה משהו שלערבים אין בו חלק. מדינת ישראל לא מכירה ביישובים רבים ולא נותנת להם שירותים, אבל היא הורסת להם בתים, הורסת כפרים שלמים, פעם אחר פעם. זה מצב בלתי נסבל. יש משפט בערבית: "אתה זורק אותו לים כבול, ואומר לו: אל תירטב". כמעט אין תוכניות מתאר, וכשיש תוכנית- אין בה טווח ארוך ואין בה מענה לצרכי היישוב. ככה אתם חונקים את היישובים הערבים: הם נאלצים לבנות ללא היתר וגם הורסים להם, ועכשיו גם יטילו עליהם מעמסה הכלכלית. אנשים אספו כסף עשרות שנים כדי לבנות בית, ועכשיו לא יהיה להם בית וגם כסף לא יהיה. אין ביישובים הערבים תכנון ובנייה, ממניעים אידיאולוגיים מונעים זאת".

ח"כ זחאלקה הציע להמתין להסדרה של חוקי התכנון והבנייה ביישובים הערבים, ובינתיים -שלא לחוקק חוקים מפלים. הוא הציע לממשלה לפעול בדרכי שלום:

"אנחנו רוצים לפתור את הבעיה ומוכנים כראשי הציבור הערבי להתחייב על מימוש הקפאה בבנייה עד שיושג פתרון באמצעות הידברות".

ח"כ ד"ר חנא סוויד העיר שורה ארוכה של הערות להצעת החוק, והדגיש כי צו מינהלי הוא צעד אכיפה קיצוני, המבוצע בידי הרשות המקומית בהעדר בקרה שיפוטית- כלומר בדרך החשופה לטעויות רבות. על כן אין זה סביר להטיל על הבונה את העלויות הכרוכות בו. שנית, מאחר ואין מאפשרים לבונה לבצע את ההריסה בעצמו, לא סביר להטיל עליו עלויות  הצפויות להיות גבוהות מאלו הכרוכות בהריסה עצמית. סוויד ציין שלפי ההצעה, החוק עלול לאפשר לרשות המינהלית להטיל על הבונה תשלום בכל סכום שהוא, בהעדר מגבלה על המותר. סוויד הציע, כי אם הצעת החוק תתקבל, תיעשה הטלת ההוצאות רק באמצעות פנייה לבית משפט.

ח"כ סוויד תבע כי אם החוק יאושר, יחול על מבנים עיסקיים בלבד: לדבריו, יש להבחין בין החלת החוק על מי שבונה לתועלת עצמית למטרת רווח כלכלי לבין מי שבונה על מנת לממש את זכותו לקורת גג. כך יתקיים איזון ראוי יותר בין הצורך באכיפת החוק לבין קיום זכויות האדם.

לבדואים אין נציגים ברשויות המקומיות ובגורמי האכיפה, ללא הגנת בתי המשפט הם חסרי הגנה לגמרי

ח"כ דוד רותם, יו"ר הועדה, העיר שהחוק אינן מיועד לפגוע בערבים. האמנם ?

שמוליק דוד (שתיל), יועץ לארגונים בנגב, הצביע על העדר ייצוג  כמרכיב מרכזי של המנגנון היוצר אכיפה בלתי שוויונית ומפלה כנגד הערבים . השינוי בחוק יחשוף את הבדואים לשרירות ליבם של גורמי האכיפה עוד יותר מכפי שהינם כיום. לדבריו:

"בפועל, החוק הוא דרקון מאיים עבור אזרחים מסוימים, ועפרא דארעא לאחרים. בקיבוצים ומושבים קיים נוהל "אישור חורג", המאפשר להתיר בנייה בלתי חוקית בהיקף גדול. למועצות האזוריות המורכבות מנציגי התושבים  אינטרס כלכלי בביצוע העבירות ועל כן הן מתירות את קיומן של "חריגות", כפי שעלה שוב ושוב בדו"חות מבקר המדינה.

לעומת זאת, הבדואים בנגב חיים בשטח גלילי, ואינם כפופים לרשות היכולה לדאוג להם להיתר בנייה. אין להם מועצה נבחרת שתגן עליהם, אין להם אוזן קשבת ברשויות המפקחות, והם נתקלים באכיפה מפלה. הצעת החוק מיועדת להחמיר את האפליה: מעתה יהיה לרשויות אינטרס להפעיל צוים  מינהליים בסיטונות, בלי בקרה שיפוטית, ולהטיל הוצאות בהיקף גדול על הבונה- כלומר להפעיל ענישה כפולה. החוק הדרקוני הפועל בנגב יהיה מעתה דרקוני עוד יותר".

האגודה לזכויות האזרח ועמותת במקום הצטרפו לטענת האפליה, וביקשו מהועדה בנייר עמדה שהוכן לקראת הדיון לברר כמה צווי הריסה מינהליים הוצאו בישראל בשנה האחרונה, וכמה מהם מומשו. כן תבעה נציגת האגודה, גב' עלוה קולן,  כי הועדה תדרוש מידע בשאלה, באילו אזורים מומשו הצווים, והאם הופעלו גם בקיבוצים ובמושבים.

Older Entries

%d בלוגרים אהבו את זה: