מודעת דרושים תמימה שפורסמה לאחרונה במגזין האמנות המקוון "ערב רב" מעלה מחדש את הפרשה המשפטית והתרבותית סביב המסגד הישן בבאר שבע. התערוכה הראשונה שהוצגה במוזיאון החדש שהוקם במסגד התקבלה אצל ערביי הנגב בבוז, כעת מחפשים למוזיאון אוצר חדש. האם נהג נכון בית המשפט העליון כשכפה את הקמתו של מוזיאון לתרבות האיסלם שאיש לא רוצה בו ? האם נשמעה עיריית באר שבע להוראת בית המשפט ? ומה קורה כששופטים הופכים לאוצרים ואוצרים למשרתים אידאולוגיים ?

תחילתו של הסיפור בעתירה שהגישו האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל, הועד המוסלמי בנגב ואחרים בסיוע עדאללה עוד ב-2002, כנגד עיריית באר שבע, משרדי הדתות והתרבות ומנהל מקרקעי ישראל. בעתירה ביקשו העותרים להורות לעיריית באר שבע להשיב מדוע לא תבוטל ההכרזה על המסגד הגדול בבאר שבע כמוזיאון ומדוע לא יושב המסגד לייעודו המקורי כמסגד. טענת העותרים הייתה כי ראוי לשפץ את המסגד ולהשיבו לייעודו כבית תפילה, אולם העירייה טענה כי מסגד בלב העיר באר שבע יביא לחיכוכים בין יהודים וערבים ועלול לשמש גורמים אסלאמיים קיצונים. העותרים טענו מנגד כי השבתו של המסגד לפעילותו המקורית, כפי שנעשתה במקומות אחרים בארץ, דווקא תהווה סמל לדו קיום, לשותפות ולרב תרבותיות. לעומת זאת הפיכתו למוזיאון היא פגיעה בחופש הדת וברגשותיו של המיעוט המוסלמי בנגב.

בית המשפט חורג מתפקידו

המסגד שהוקם ב-1906 עוד בתקופה העותומנית תפקד עד 1948 כבית תפילה. לאחר כיבוש העיר והקמת המדינה, הפכה אותו עיריית באר שבע למשכנו של בית משפט השלום ובית מעצר. משנת 1953 החל המבנה לשמש כמוזיאון ובשנת 1987 הוכרז כמוזיאון בהתאם לחוק המוזיאונים. הוצגו בו בסך הכל שתי תערוכות, הראשונה עסקה בחיי הבדואים והשנייה הייתה תערווכה ארכיאולוגית שהוצגה בתנאים עלובים עד לסגירתו של המוזיאון. בשנת 1992 הוכרז המבנה כמבנה מסוכן ופונה מתכולתו, ומאז ועד סוף 2011 עמד בשממונו. ביוני 2011 פסק בית המשפט העליון כי יוקם במקום מוזיאון לתרבות האיסלם. עיריית באר שבע התכוונה לבצע במסגד שיפוץ כחלק מתכנית להפיכת המתחם בו מצוי המסגד למתחם מוזיאונים. אף שהמבנה שימש בעבר כמוזיאון ויועד לשמש ככזה גם בעתיד, לא התכוונה העירייה להקים בו מוזיאון לתרבות האיסלם דווקא.

ועדה בין משרדית שהוקמה ב-2003 וגיבשה את מסקנותיה בסוף 2004 אימצה באופן עקרוני את עמדתה של עיריית באר שבע אך המליצה לעשות במבנה שימוש שישקף את זיקתו התרבותית וההיסטוריה של הבניין לציבור הערבי. בית המשפט המליץ אף הוא על פתרון ברוח זו אך בין הצדדים נמשך הוויכוח על אופי השימוש שיעשה במסגד עוד שנים ארוכות.

ביוני 2011 החליט בית המשפט להפוך את הרעיון להקמת מוזיאון לתרבות האיסלם ועמי המזרח לצו החלטי ברוב דעות של השופט ג'ובראן והשופטת פרוקצ'יה. בית המשפט נימק זאת, כפיצוי על אבדן המסגד וכביטוי לזיקה של האוכלוסיה המוסלמית לבניין. עם זאת הותיר בידי הרשות המקומית את התכנון ואת ההחלטות המקצועיות.

המוזיאון שלא דרוש לאיש

המוזיאון שהוקם הוא מוזיאון שעיריית באר שבע כלל אינה רוצה בו והעותרים כלל לא ביקשו. השופטת מרים נאור עמדה על הקושי הזה בדעת המיעוט כשסברה שאין להפוך את הקמת המוזיאון לצו החלטי. לא מפתיע היה שהתערוכה המספרת את סיפורה של באר שבע במאה השנים האחרונות, מנקודת מבט ציונית, חטפה קיתונות של ביקורות מהמנהיגות הערבית בנגב. מובן מאליו שמנהיגי הבדואים לא ימליצו לתלמידי בתי הספר שלהם לבקר במוזיאון שאמור לשקף את התרבות המוסלמית של העיר ובמקום זה מהלל את השגיה של המדינה היהודית בפיתוח העיר. למי אם כן מיועדת התערוכה הנוכחית ? מה הופך אותה לפיצוי כלשהו על המסגד ?

כעת מחפשים בבאר שבע אוצר בחצי משרה שיחליף את גואל דרורי האוצר הקודם שפסע לתוך מלכודת הפתאים חסר דעת. האוצר שיסכים להיכנס למיטה החולה הזאת, יצטרך להיות מתוחכם הרבה יותר, או לפחות לעמוד על כך שיהיה הפעם שיתוף פעולה כנה עם אוצר ערבי. אולי יחד ישכילו ליצור תצוגה שתהיה משמעותית עבור שתי הקהילות.  לא בטוח שעיריית באר שבע מוכנה לזה- שיהיה לה בהצלחה בחיפוש.

החלטת בית המשפט העליון בעתירה

נייר עמדה שהגישו בדואים לוועדה הבין-משרדית