דיקן הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון מנע את "יום הסטודנט הערבי"

פורום הסטודנטים הערבים באוניבסיטת בן גוריון פרסם מכתב גלוי לנשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, בתגובה לביטול אירוע תרבות בערבית שתוכנן להתקיים במקביל ליום הסטודנט. במכתב קובלים הסטודנטים הערבים על מדיניות עקבית מצד דיקן הסטודנטים יעקב אפק, המונע קיום ארועי תרבות שקהל היעד שלהם הוא הסטודנטים הערבים.

לדברי הפורום, ההחלטה לארגן את האירוע המקביל ליום הסטודנט הרשמי, נובעת מאי התחשבות במאפיינים התרבותיים והחברתיים של הסטודנטים הערבים כמו המנעות מאלכוהול, תלות בהסעות והעדר של אמנים ערבים בתכנית.

הניסיון לארגן את האירוע  זכה לסיוע מצד אגודת הסטודנטים אך נתקל בחומות של בירוקרטיה מצד הדיקן ולבסוף נדחה ברגע האחרון, תוך גרימת אכזבה לסטודנטים הערבים בנגב כולו ונזק כספי למארגנים שנאלצים לשאת בעלויות ביטול הזמנתם של אמנים ערבים מהשורה הראשונה.

התנהלותו של דיקן הסטודנטים מונעת לדעת הפורום מגזענות גרידא והיא מנוגדת להצהרות של נשיאת האוניברסיטה שצידדה לא אחת בזכותם של הסטודנטים הערבים לביטוי תרבותי בקמפוס. סרובו המכעיס של הדיקן לאשר את האירוע, אינו מפתיע מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שהוא מערים קשיים על יוזמות של הפורום ולמעשה כלל אינו מכיר בו, שכן הוא דורש כי פניותיו לדיקנאט יעשו אך ורק באמצעות אגודת הסטודנטים.

יעקב אפק- לא מכיר בסטודנטים הערבים

פורום הסטודנטים הערבים (הנקרא בערבית ג'ומעתנה- האוניברסיטה שלנו) הוקם באוניברסיטת בן גוריון לפני כשנה ע"י סטודנטים וסטודנטיות ערבים שמרביתם בדואים כדי לקדם את תחושת השייכות של הסטודנטים הערבים לאוניברסיטה. הפורום מאגד סטודנטים ערבים מכל קצות הקשת הפוליטית ותפקידו העיקרי הוא העיסוק בצרכים של הסטודנטים הערבים בתחום האקדמי  והחברתי. ההתארגנות שענתה על צורך מובהק התקבלה באהדה רבה בקרב הסטודנטים הערבים בקמפוס. בתוך זמן קצר יצר הפורום קשרים מצויינים עם אגודת הסטודנטים ועם התארגנויות דומות של סטודנטים ערבים במכללת ספיר, מכללת קיי ומוסדות אקדמים נוספים בנגב.

למרבה הצער, בראש דיקאנט הסטודנטים עומד אדם שאינו מכיר ברב תרבותיות של הקמפוס וחותר לאחידות יהודית- חילונית על חשבון קבוצות סטודנטים לא מעטות שהבולטת שבהן היא הקבוצה הערבית. מדיניות זו פוגעת בתחושת השייכות של הסטודנטים הערבים ומאשררת עבור רבים מהם תחושות קשות הקיימות ממילא. העובדה המדאיגה היא, שדחיקת הערבים באוניברסיטת בן גוריון לא מתרחשת על רקע של הבעת עמדות בלתי ציוניות (טענה המשמשת לרוב להצדקת אפלייתם), אלא גם כאשר מדובר בצרכים חברתיים ותרבותיים לגיטימיים של מאות סטודנטים.

מה צריכים הסטודנטים הערבים להסיק מכך:  שאינם רצויים כלל? פרופ' כרמי נדרשת לתת על כך תשובה במעשים ולא בהצהרות.

כעת דורשים הסטודנטים הערבים לא פחות מאשר את חלקם היחסי בעוגת התקציבים לחינוך הבלתי פורמלי, הן באגודת הסטודנטים והן באירועים השונים מטעם האוניברסיטה והדיקנאט בפרט.

להציג את המסמך הזה ב-Scribd