השבוע מתקיים באטלנטה כנס תורמים גדול של הקק"ל. פורום הכרה בשיתוף עם עשרות ארגונים מהארץ ומארה"ב פרסם מכתב גלוי לבאי הכנס המתריע על חלקה של קק"ל בנישול הבדווים בנגב.
רבים מין התורמים לקק"ל רואים בה זרוע ציונית לגיטימית הפועלת למען איכות החיים של תושבי ישראל, אולם בפועל פעילותה של הקק"ל עומדת לעיתים קרובות בניגוד לעיקרון השיוויון בין יהודי וערבים בהקצאת קרקע.

בנגב פועלת הקרן הקיימת ליעור אזורים שהבעלות עליהם שנויה במחלוקת ואף נתונה לדיון בתי המשפט. פעילות זאת חושפת את המניעים האידיאולוגים הסמויים של ראשי הקרן העולים בקנה אחד עם המגמה לייהוד הנגב על חשבון תושביו הילידים.

המכתב מפרט חלק מהפעולות הבוטות שעושה הקרן ופוגעות בבדווים. פעולות אלה מוסתרות תדיר מעיני אזרחי ישראל ומהתורמים של הקרן שחלקם היה ודאי מזדעזע מהשימוש הנלוז בכספו. חשוב מאד על כן להפיץ את המידע הזה בארץ ובחו"ל כדי להסיר את המסכה החביבה מפניה של הקק"ל שתדמיתה כגוף חביב העוסק בנטיעת עצים והכשרת פינות חמד עבור המטיילים, רחוקה מאד מהמציאות.

Roll down for the English version of the letter

מכתב גלוי לרון לאודר, סטאנלי צ'סלי, ראסל רובינסון וכל הנהגת הקרן הקיימת לישראל

שוויון זכויות, קיימוּת ופיתוח לנגב – לא לנישול הבדואים!

כתושבי הנגב, פעילי זכויות אדם, ארגונים חברתיים בישראל, ותומכיהם – יהודים ואחרים – בארה"ב ובעולם, אנו פונים בזאת אליכם, הנהגת הקרן הקיימת בישראל המתכנסת היום לוועידתה השנתית באטלנטה, בנוכחות שרי ממשלה מישראל, ראש עיריית ירושלים ואחרים המעורבים בפרויקטים שונים בנגב, שבחלקם ממומנים על-ידי הקק"ל ובחלקם מתנהלים בתמיכתה. הקק"ל מתיימרת לדבר במהלך הכנס בשם כל תושבי הנגב בוועידתה. אך העובדות הן שונות.

ב-2005, קק"ל-ארה"ב – בשותפות עם קק"ל-ישראל, תנועת "אור", "איילים" וממשלת ישראל – השיקה תוכנית לפיתוח הנגב והודיעה כי תעמיד את הנגב במרכז פעילותה בישראל; מאז הפכה לתורמת מרכזית לפרויקטים שונים באיזור. בתוכנית נקבע יעד דמוגרפי מרחיק לכת: בין השנים 2005–2010 אמורה היתה אוכלוסיית הנגב היהודית לגדול ב-500,000 נפש. לאחר שיעד זה לא הושג, צומצם היעד הדמוגרפי ועודכן להגדלת אוכלוסיית הנגב היהודית ב-250,000 נפש עד שנת 2013.  יעדים אלה לא גובשו בהתייעצות דמוקרטית עם תושבי הנגב.

כדי להגשים את תוכניתה עושה הקק"ל שימוש בשתי אסטרטגיות משלימות:

  • הבאת יהודים לנגב לשם השגת עליונות דמוגרפית על האוכלוסיה הערבית.
  • מפעל ייעור אינטנסיבי המחייב נישול מאסיבי של הערבים-בדואים מקרקעותיהם כדי "לשחרר מרחב" לטובת האוכלוסיה היהודית.

האסטרטגיה הראשונה הניבה תוצאות מועטות. לעומת זאת, בתחום הייעור הצלחתה של הקק"ל גדולה יותר. הקק"ל מייערת עשרות אלפי דונמים של קרקעות – שרובן אינן ריקות אלא כוללות כפרים בדואיים, ועל רבות מהן יש לבדואים תביעות בעלות.

שתי דוגמאות מיני רבות מיטיבות להדגים את התבנית השיטתית בפעולת הקק"ל:

האחת, הכפר טוואייל אבו ג'רוואל, השוכן בלב יער "גבעות גורל", נהרס כחמישים פעמים משך 4 השנים האחרונות כדי לפנות מקום ליער של הקק"ל.

השנייה, הכפר אל-עראקיב מצפון לבאר-שבע, שעלה לאחרונה לכותרות. כפר זה נותר בלב "יער השגרירים", אזור בו ערכה הקק"ל נטיעות מסיביות עד אמצע מאי 2010. מאז סוף יולי 2010 הוחרב הכפר חמש פעמים, פעם אחת אפילו בעיצומו של צום הרמדאן. הקק"ל משתפת כאן פעולה עם ממשלת ישראל בנישול אנשי אל-טורי המתגוררים במקום, לאחר שגורשו ממנו בשנות החמישים, בכך שהיא מייערת את האזור כדי שלא יוכלו לשוב לאדמותיהם. בעקבות ההריסות החוזרות ונשנות מתגוררים מאות תושבי הכפר, גברים, נשים וילדים, כעת בסוכות מאולתרות וכך גם ייאלצו לעבור את החורף הקרב.

הקק"ל השלימה את עבודות הייעור מסביב לכפר וממתינה כעת לפינויו. בינתיים, עווג'אן – אזור של כפרירים וחוות חקלאיות בדרום יער גבעות גורל – מסתמן כיעד הבא לנישול וגירוש. הקק"ל פירסמה תוכנית לייעור המתעלמת לחלוטין מקיומם של עווג'אן וכפרים בדואים "בלתי-מוכרים" בשטח המיועד לייעור. התנגדויות לתוכנית הוגשו על-ידי ארגונים חברתיים שונים.

באתר קק"ל מבליטים אומנם כמה פרויקטים המיועדים לבדואים ומזמינים תרומות למימושם. אבל העובדות מוכיחות, שמדובר לאמיתו של דבר במס-שפתיים של הקק"ל, בין כדי לטהר את שותפותה לדבר עבירה במעשה הנישול, ובין כדי לרכוש את אמונם של חלקים מן הקהילה הבדואית, הנמנית רובה ככולה עם העניות ביותר בישראל. פרויקטים כמו ואדי עתיר ונחל גרר וכמה פרויקטים קטנים אחרים שנועדו לאוכלוסיה הבדואית אינם עומדים בשום יחס לגודלה של האוכלוסיה הבדואית המתגוררת בנגב, וודאי שלא לכלל המשאבים העצומים שקק"ל משקיעה באזור.

הבדואים, תושביו הילידים של בנגב, המהווים כמעט 30% מהאוכלוסייה, נתבעים לשלם את מחיר פעולות הקק"ל בנגב. העובדה שלא הקק"ל בעצמה מבצעת את פעולות ההרס והגירוש של הממשלה ואינה מחליטה על מעמדם המשפטי של הכפרים, אינה יכולה לשמש לה הגנה. אסור לקק"ל לשמש שותפה לדבר עבירה במדיניות מפלה של ישראל ושל מינהל מקרקעי ישראל – נישול הבדואים מאדמותיהם.

אנו קוראים לכם, הנהגת הקק"ל, לשקול מחדש את תוכניות הפיתוח של הנגב ולהתחייב לפעול מעתה למען פיתוח וקיימות אמיתיים בנגב למען כל תושביו, יהודים כערבים.

אנו קוראים לכם

  • להפסיק את פעולות הייעור באזורים עליהם קיימים כפרים בדואים וכן באדמות שעליהן יש לבדואים תביעות בעלות עד להכרעת בתי המשפט הסופית.
  • לממן פרויקטים למען האזרחים והקהילות הבדואיות בהיקף התואם את חלקם באוכלוסייה, כ-30% – ולהכיר בתרומתם של הבדואים להפרחת הנגב.
  • להצטרף לקריאתם של ארגוני זכויות אדם בישראל לאפשר לבדואים לחיות את חייהם בטריטוריות המסורתיות שלהם, כפי שהם עושים זה דורות רבים.

במסגרת תכנון סביבתי של ממש, המשתף את האוכלוסיה הבדואית בתכנון עתידה, יוכלו כפרים בדואים להשתלב בעתיד בנגב מתפתח הכולל גם יערות ואתרי תיירות.

בהבטיחה שכל אזרח ישראל יוכל להיות סמוך ובטוח שיכובדו זכויותיו היסודיות ותרבותו, תוכל מדינת ישראל לבנות בסיס של אמון ושותפות בינה לבין המיעוטים הלא-יהודיים החיים בה.

אטלנטה היא מקום לעשות בו חשבון נפש, לשים קץ לשותפותה של קק"ל במעשי שוד וגזל, אותם מכבסים "כביסה אקולוגית" בדיבורים כוזבים על קיימוּת (sustainability). קיימוּת של ממש אין פירושה חיים של קיבוץ לאומי-אתני אחד על חשבון משנהו; קיימות אין פירושה גרימת עוול לאחד לטובתו של האחר; קיימות אין פירושה ניצול מחפיר של משאביהן המצומצמים של אוכלוסיות ילידיות החיות במדינת ישראל. קיימות פירושה חלוקת משאבים צודקת. אחרת, היא הופכת עלה-תאנה לאפליה אתנית.

אם אתם, ראשי הקק"ל, תתעלמו מקריאתנו, תישאו באחריות לבגידת ישראל במחויבותה לערכי השוויון והצדק הכלולים במגילת העצמאות שלה ושלהם מחויבת ישראל מכוח אמנות בינלאומיות עליהן היא חתומה.

אם לא תשקלו מחדש את מדיניותה של הקק"ל, אתם מסתכנים בגרירת מדינת ישראל למלחמה נגד אזרחיה שלה – האוכלוסיה הערבית של הנגב – ולהצתת תבערה גדולה, שלא בקלות ניתן יהיה לכבותה.

אנו קוראים לכם, ראשי הקק"ל, לשים קץ לשותפותכם בהרס כפרים בדואים בנגב ובנישול הקהילה הבדואית בישראל.

חתומים: 26 ארגונים בלתי-ממשלתיים, תנועות חברתיות וארגוני זכויות אדם מהנגב ומישראל כולה, ו-6 ארגונים יהודיים מארה"ב:

מישראל:

■ ועד הכפר אל-עראקיב ■ פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי ■ שומרי משפט – רבנים לזכויות אדם  ■  המועצה האזורית לכפרים הבדואים הלא-מוכרים ■  רופאים לזכויות אדם – ישראל  ■  מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל  ■  האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים  ■  תנועת התחברות-תראבוט – תנועה ערבית-יהודית לשינוי חברתי ופוליטי  ■  אג'יק – מרכז ערבי-יהודי לשוויון, העצמה ושיתוף   ■  הוועד המקומי – כפר אל-סירה  ■  הוועדה העממית אל-עראקיב  ■ קואליציית נשים לשלום  ■  עדאלה – המרכז המשפט לזכויות הערבים בישראל  ■  סיכוי – עמותה לקידום שוויון אזרחי   ■  פורום הכרה  ■   עמותת נשים לקייה  ■  שתי"ל – שירותי תמיכה וייעוץ לקידום שינוי חברתי  ■  סולידריות שייח' ג'ראח  ■  גוש שלום   ■   הוועד נגד הריסת בתים  ■  הטלויזיה החברתית – לקידום סדר יום חברתי בישראל  ■  המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית  ■  לוחמים לשלום  ■  הוועד הציבורי נגד עינויים  ■  פרופיל חדש – תנועה לאזרוח החברה בישראל  ■  יש גבול

מארה"ב:

הברית היהודית לשינוי  ■   רבנים לזכויות אדם – ארה"ב   ■  מר"צ ארה"ב  ■  מרכז שלום  ■  קול יהודי לשלום

תיקון  ■  רשת פרוגרסיבים רוחניים

כן הצטרפו למכתב הגלוי תוך יומיים 350 אזרחים ישראלים.

An Open Letter to Ronald Lauder, Stanley Chesley, Russell Robinson and the entire leadership of the Jewish National Fund

 

Equal rights, sustainability, and development for Israel’s Negev – not dispossession of the Bedouin!

 

As residents of the Negev, human rights activists, social organizations in Israel, Jewish and other allies in the United States and around the world, we issue this call to you, the leadership of the Jewish National Fund (JNF), as you assemble for JNF’s Annual Conference in Atlanta, together with Israeli cabinet ministers, the mayor of Jerusalem, and others involved in various projects in the Negev, some involving JNF and others sponsored by it.   No doubt, JNF presumes to be speaking for all the residents of the entire Negev during this conference.   But the facts suggest otherwise.

 

In 2005, JNF-USA, together with JNF-Israel, the Or Movement, Ayalim and the government of Israel, launched a program for developing the Negev, announcing that it will be placing the Negev at the center of its activities in Israel. JNF has since become the major contributor to various development projects in the region. The program set an ambitious demographic target: between the years 2005-2010 the Jewish population of the Negev was to be increased by 500,000.  When this goal was not met, a more modest target was set: to increase the Jewish population of the Negev by 250,000 by 2013. But neither of the two targets were formulated in democratic consultation with the current residents of the Negev.

 

To implement its plan, JNF is using two complementary strategies:

  • Bringing Jews to the Negev in order to achieve demographic superiority over the Arab population.
  • Intensive forestation measures which require massive dispossession of Arab Bedouin from their lands, in order to “open up space” for the Jewish population.

 

The first strategy has yielded few results.  By contrast, the forestation efforts of the JNF have been more successful.  JNF is planting trees on thousands of acres of land – much of it not empty, but containing Bedouin villages, many with ongoing legal claims of Bedouin ownership.

Two of the many examples illustrate the systematic pattern of JNF action.

 

First, the village of Twail Abu Jarwal, located in the heart of Givoth Goral (“Destiny Hills”), was destroyed some fifty times over the past four years to make room for a JNF forest already underway.

 

Second, the village of Al-Arakib, north of Beer Sheba, which recently made headlines, is situated in the heart of the “Ambassadors Forest,” an area in which the JNF conducted massive forestation until mid-May 2010.   Since the end of July 2010, the village has been destroyed five times – once during the month of the Ramadan fast.   In this case, too, JNF is cooperating with the government of Israel as it dispossesses the people of the Al-Touri tribe living there—the same Bedouin tribe originally expelled from the site during the 1950’s—by completely afforesting the area so that they can no longer return to their lands.  Following repeated home demolitions, hundreds of villagers, men, women and children, are currently living in makeshift open tents and huts, exposed to the extreme heat of the day, and the soon approaching winter.

 

JNF has completed all its work surrounding the village of Al-Arakib and is awaiting its final evacuation.  At the same time, Awjan, an area of small hamlets and agricultural farms in the southern part of Givoth Goral, may be the next target for dispossession and expulsion.   JNF has filed a publicly available plan for forestation which completely ignores the existence of Awjan and other “unrecognized” Bedouin villages in the area to be blanketed with trees.   Detailed objections to the JNF plan have been submitted to Israel’s Ministry of Interior by human rights organizations.

 

The JNF website showcases a number of projects for the Bedouin population, and invites people to make a contribution to them.  But the facts suggest that these projects are little more than lip service by JNF, an attempt to whitewash its complicity in the dispossession, or to gain the confidence of some segments of the Bedouin community, the poorest and most neglected in Israel.  Projects like Wadi Atir and Nahal Grar, or a few other small projects intended for the Bedouin population, are in no way proportional to the actual size of the Bedouin population of the Negev or to the huge sums and resources that the JNF is investing in the region.

 

The Bedouin, the indigenous inhabitants of the Negev, comprising nearly 30% of the region’s population, are being forced to pay the price of JNF activities in the Negev.  That the JNF does not itself engage in the government’s demolition and expulsion activity, or decide the legal status of villages, is no defense.  The JNF must not serve as an accomplice to the discriminatory policy of the Government of Israel and the Israel Land Administration (ILA) – the dispossession of the Bedouin from their land.

We call on you, the JNF leadership, to reconsider JNF’s development plans for the Negev and to commit, henceforth, to working toward truly sustainable development of the Negev for ALL its inhabitants, Jews and Arabs alike.

We call on you to:

  • Stop forestation activities in areas of existing Bedouin villages as well as on lands for which Bedouin have made legal claims of ownership, pending final court decisions.
  • Fund projects for Israel’s Bedouin citizens and communities at levels that are proportional to the size of this population in the Negev—nearly 30%–recognizing the contribution of the Bedouin to the flourishing of the Negev.
  • Join the call of human rights organizations in Israel to allow the Bedouin to live on their traditional lands, as they have for many generations.

 

Bedouin villages should be able to find their place in a Negev that also includes forests and tourist sites, within the framework of true environmental planning, involving the Bedouin in determining their own future.

 

By insuring that all Israelis can feel confident that their basic rights and culture will be treated with respect by the society in which they live, the State of Israel can build a foundation for trust and partnership with its non-Jewish minorities.

Atlanta is the place to do real soul searching, to end JNF’s role as an accessory to acts of robbery and looting, green-washed by false notions of sustainability. True sustainability is not about one national or ethnic group living at the expense of another.   It does not mean doing injustice to one for the benefit of another; nor does it involve the exploitation of the limited resources of indigenous peoples living in the State of Israel.  Rather, sustainability is about sharing resources equitably; otherwise, it becomes a fig leaf for entrenching ethnic discrimination.

If you, the leaders of the JNF, fail to heed this call, you will bear responsibility for the betrayal  of Israel’s commitment to the values of equality and justice enshrined in its Declaration of Independence, to which the state is obligated by the international conventions it has signed.

 

If you fail to reevaluate the JNF’s course, you risk embroiling the State of Israel in a war against its own citizens—the Arab population of the Negev—igniting a conflagration that may not easily be extinguished.

We call on you, the leadership of the JNF, to end your complicity in the destruction of Bedouin villages in the Negev and in the dispossession of Israel’s Bedouin community.

Signed by 26 NGOs, human rights organizations and social movements from the Negev and Israel as a whole, and by several Jewish progressive organizations in the USA.

 

From Israel:

■ Al-Arakib Village Committee ■  Negev Coexistence Forum for Civil Equality ■ Rabbis for Human Rights, Israel  ■   The Regional Council of Unrecognized Bedouin Villages ■ Physicians for Human Rights – Israel  ■  Mossawa Advocacy Center for Arab Citizens in Israel ■ The Association for Support and Defense of Bedouin Rights in Israel  ■  Hit’habrut-Tarabut – Arab-Jewish Movement for Social and Political Change   ■  AJEEC – Negev Institute for Strategies of Peace and Development  ■  The Local Committee – Alsira Village  ■  Al-Arakib People’s Committee  ■  Women’s Coalition for Peace ■  Adalah – The Legal Center for Arab Minority Rights in Israel ■  Sikkuy – The Association for the Advancement of Civic Equality in Israel ■ Recognition Forum ■  Laqiya Womens’ Association ■ Shatil – Leading Social Change, An Initiative of the New Israel Fund  ■  Sheikh Jarrah Solidarity Campaign  ■  Gush Shalom ■  The Israeli Committee against House Demolition ■  Social TV ■  Alternative Information Center ■ Fighters for Peace ■  Public Committee Against Torture in Israel ■  New Profile – Movement for the Civil-ization of Israel Society ■  Yesh Gvul

 

From the US:

Jewish Alliance for Change ■  Rabbis for Human Rights-North America ■  Meretz USA ■  Shalom Center ■  Jewish Voice for Peace ■  Tikkun ■  Network of Spiritual Progressives

 

In addition, 350 Israeli citizens have signed the petition within two days after its launching.