אז שאלתם את עצמכם, אם זה באמת נכון: אם שולחים 1300 שוטרים ואנשי יס"מ להריסת אלעראקיב בפעם הראשונה, אם משקיעים כל כך הרבה כסף בהריסה יסודית (כמה מיכליות מים אפשר היה להביא בכסף הזה, כמה שתילים אפשר היה לשתול, ואיזה כיף היה לבנות בית-ספר של ממש באלעראקיב!), בהנחיית פקחי "הסיירת הירוקה", אם חוזרים מאז והורסים את אלעראקיב חמש פעמים, גם ברמדאן, גם בשיא החום, ובפעם החמישית – מייד לאחר החג, כי אין זמן – מי עומד מאחורי כל זה? מה הפוליטיקה שמאחורי הדבר הזה?

זו לא החלטה של פקיד זוטר, זה לא השוטרים של רהט. מישהו מפעיל כאן כוחות גדולים כדי למחוץ ולהרוס.

יותר מכך: מישהו מנסה ללמד כאן לקח: את אנשי אלעראקיב האמיצים, העקשנים, שנאחזים באדמתם מזה דורי דורות; את כל האזרחים הבדואים של הנגב, שלא יעזו להתנגד כשיגיעו אליהם, כשיציעו להם פינוי – למה לא, הם רק בדואים, או פיצוי עלוב, ובעיקר – יציעו להם להיכנס לעיירות שהכינו להם…. ולקח לכל אזרחית ואזרח בארץ הזאת: לא להתנגד, לא להרים את הראש, כי שלטונות ישראל לא שכחו איך מכניעים באופן כוחני אזרחים העומדים על זכויותיהם.

אז מה הפוליטיקה מאחורי כל זה? מרכיב אחד, גדול, הוא "תוכניות הפיתוח" של הנגב. תוכניות שבהן זורקים לבדואים איזו עצם, בדל תקציב – אבל עיקרן הוא ייהוד הנגב: הקרן הקיימת ארצות הברית מבטיחה עולים מבוססים, טובים, חזקים; הקרן הקיימת ישראל נוטעת עצים כדי לעקור בני-אדם; ומינהל מקרקעי ישראל יחד עם המשטרה, בהנחיית השר לביטחון פנים, איש ליברמן, אהרונוביץ – מנסים בכל הכוח להשלים מהלך נישול לדוגמה.

אלעראקיב עומדת כמו עצם בגרונם של אלה המבקשים לארגן מחדש את צפון הנגב: להכיר בכמה כפרים בלתי-מוכרים, נו אין ברירה, – אבל כמעט תמיד בתנאים קשים, בלתי אפשריים: להכיר – בתנאי שיעברו למקום אחר, שנמזג אותם עם קהילה אחרת, אנחנו שמהנדסים את הנוף, שתופרים וקורעים אנשים. אדריכלי ההתיישבות והקולוניאליזם הפנימי. השאר – דינם להיעלם, להימחות, בדרך לנגב החדש.

"לוח חלק" עבור החלוצים החדשים

ואיך מוכרים את הנגב החדש? קיראו כתבה אחת מבין רבות, שמוכרת ליהודי ארה"ב את ההבטחה להיות חלוצים – לא במערב הפרוע, אלא ממש כאן, בנגב.

כתבות כאלה מתארות כרגיל את החלוצים החדשים – זוגות צעירים מצפון אמריקה, מתחילות בקרוואנים ובאר מים ומסתיימות בתמונות של עיצוב הפנים בבתי החלוצים החדשים. "הנגב," מסבירה כתבה באתר ארגון "בני ברית", "הוא הדבר הקרוב ביותר ללוח החלק (tabula rasa) שאותו מצאו לפניהם רבים מן החלוצים לפני קום המדינה, כאשר באו בפעם הראשונה לארץ הקודש". שמעתם, אנשי אלעראקיב, טווייל אבו-ג'רוואל, ואדי נעם, א-סרה, יושבי הכפרים ה"לא-מוכרים" וכל הערבים הבדואים של הנגב? אתם באמת לא קיימים.

כאן יפריחו חלוצים חדשים את הנגב, שיש בו יותר מדי ערבים, עם יותר מדי תינוקות, כמו בגליל. כאן הם גם יפגשו את את אנשי תנועת "אור – משימות לאומיות", המבקשים לייהד את הנגב והגליל, ומצפים לחלוצים החדשים בזרועות פתוחות. הכתבה מרגיעה את החלוצים החדשים, שכאן יוכלו למצוא מקום נקי מהמחלוקות הפוליטיות על התנחלויות הגדה המערבית. נו ברור, הבדואים שקופים. (שוכחים גם לספר להם שסנסנה, בה מתגוררים מייסדי תנועת אור, היא התנחלות בדרום הר חברון שהוקמה והורחבה בעזרת כל התרגילים הרגילים).

ובתוך כל זה, הכתבה גם אומרת דברים ברורים ביחס לייהוד הנגב: זהו מרכיב בחזון המדינה היהודית של ממשלת ישראל –"לא רק שישראל בכללה צריכה להיות ברובה יהודית, אלא שכל אזור עיקרי בתוכה הכרח שיהיה בו רוב יהודי".

מבצע "גבול 30 הימים"

זו הפוליטיקה של הנישול. הזרוע האלימה שלה היא מבצע שעליו חתומים בנימין נתניהו והשר לבטחון פנים אהרונוביץ, איש ליברמן – כתוכנית ל"מלחמה בפולשים". הפולשים אינם עצי הקק"ל, הפולשים אינם גוזלי אדמות הבדואים, הפולשים הם אנשי הנגב עצמו – הבדואים, הנאבקים כדי להחזיק בשארית אדמתם, במעט שנשאר להם (בין 5% ל-7% מאדמת הנגב). יש גם שם למבצע: "גבול שלושים הימים".

"ישראל היום" דיווח ב-23.6.2010, ש"המדינה פותחת במלחמה נגד ההשתלטות על קרקעותיה":

"ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ החליטו למגר את השתלטות הבדואים על הקרקעות באזור באר שבע. מדובר בשלב ראשון שהוא חלק מתוכנית שמטרתה למנוע השתלטות על קרקעות ברחבי הארץ מצד בני מיעוטים ועבריינים.

ל"ישראל היום" נודע כי פיילוט בנושא, המכונה "גבול 30 הימים", עומד לצאת לדרך. התוכנית כוללת "פירוק" הדרום לחלקים ומעקב מודיעיני אחר המשתלטים. בנוסף ייערכו במסגרתה "התנפלות וחיסול הפלישה" שמשמעותם כי בתוך 30 ימים מי שפלש – יפונה. עוד תתבצע "חניקת" בנייה טרייה לשם אותה מטרה, ויאוחדו כלל הגופים האוכפים את החוק כיום – בהם משרד הפנים ורשויות אזרחיות ומקומיות.

כמו כן הוחלט להקים יחידת קומנדו לטיפול בעניין, כאשר לשם כך הקצה משרד האוצר תקציב לגיוס 25–30 פקחים שיועסקו כפקחי הריסה. זאת בנוסף לפקחים המתעסקים בכך כיום."

אלו באמת דיבורים של מלחמה: תוקם "יחידת קומנדו" שתילחם נגד "בני מיעוטים ועבריינים", תבוצע "חניקה" של בנייה וכמובן – מבצעי "התנפלות וחיסול הפלישה". ראינו כולנו מבצעים כאלה באלעראקיב.

בריאיון רדיו לתוכנית "בוקר טוב דרום" (27.6.2010), אישר השר לבטחון פנים אהרונוביץ את הדברים והזכיר תוכנית מרחיקת לכת יותר ושמה "רוח קדים" למחוז הדרום, אותה יגיש בקרוב לדיון בממשלה. תוכנית פעולה נגד "פלישות" כבר הופעלה מסוף 2007 במחוז הדרומי של המשטרה.

אבל בעוד שאהרונוביץ סירב למסור פרטים וניסה לטשטש עד כמה התוכנית מכוונת נגד אזרחי המדינה הבדואים, אנשי "ישראל היום" ו"ערוץ 7", אמרו דברים ברורים: " במשרד לביטחון פנים ובממשלה הבינו שהשתלטות על קרקעות לאום על ידי גורמים שונים מהווה סיכון לרצף הטריטוריאלי". הקשר בין דברי נתניהו ב-25.7.2010, שבהם הזהיר מפני הפיכת הנגב ל"אזור בלי רוב יהודי" והגדיר זאת כ"איום ממשי" לבין תוכניות הפעולה גלוי לעין.

כן, הם באמת הכריזו מלחמה. והמאבק יכול להיות ארוך וממושך. נתניהו ואהרונוביץ, יחד עם קק"ל ומינהל מקרקעי ישראל באמת עומדים מאחורי מבצע ההרס והנישול בנגב. מול הכוחות האלה אנחנו צריכים עקשנות ואורך רוח, ולהמשיך להפגין, למחות. יש לכולנו, יהודים וערבים הנאבקים לחיים בשוויון בארץ הזו, מה ללמוד מאחיותינו ואחינו הבדואים.

צילומים: אורן זיו אקבטיסטילס (כותרת) וטלי קלגסברון

גדי אלגזי, 14/9/2010