אמל אלסנע נולדה בלקיה כבת החמישית במספר. לדבריה, מבחינתם של הוריה זו היתה כמעט טרגדיה. לאמה היה ברור שהאב, שקיווה לבן זכר לאחר ארבע בנות, יישא אישה אחרת. אבל הוא דווקא הציע הזדמנות אחרונה וקרא לילדה אמל (תקווה), כאות לבנים. ואכן, אחריה נולדו חמישה בנים, אבל היא נשארה עם טעם האכזבה. בגיל חמש, מכיוון שלא היו לה אחים בוגרים, נשלחה לרעות את הצאן לבדה. “למדתי לקחת אחריות, והבנתי שעל כל דבר שמגיע לגברים באופן טבעי אני איאלץ להילחם”, היא מספרת. 20 שנה לאחר מכן נלחמה אלסנע על הזכות לצאת ללימודים לתואר שני בפיתוח קהילתי באוניברסיטת מקגיל בקנדה. עם שובה לישראל הקימה את אג’יק, המרכז הערבי יהודי לשוויון, העצמה ושיתוף. “אל תדברו אתי על דו קיום”, היא מתעקשת, “המטרה שלנו היא לייצר שותפות אמיתית חברתית, סביבתית וכלכלית”. בין השאר פועלת אג’יק להעצמה כלכלית של הנשים בקהילה הבדואית מבלי שזו תפגע במרקם החיים השבטי ובמנהגים המסורתיים.

בין הפרויקטים שהיא מפעילה: הכשרת אמהות חד הוריות לניהול עסקים קטנים בתחום המסעדנות, תוכנית הכשרה לעיצוב וייצור תכשיטים ולעיצוב אופנה, וגם יוזמות לא שגרתיות ומקוריות כמו קורס תקליטניות.

הכתבה המלאה בדה מרקר