דה-רומנטיזציה

אמא, אדמה/ סרטה של רבקטל פיינה

"אמא, אדמה"
תיעודי, 23 דק'
בימוי : רבקטל פיינה
הופק כסרט גמר שנה א' בחוג לקולנוע במכללת ספיר

הסרט מתמקד במשפחה בדואית אחת מהכפר אל עראקיב, דרך עיניה של האם ששמה חכמה. אל עראקיב מדרום לרהט נהרסה עשרות פעמים בשנתיים האחרונות על ידי מנהל מקרקעי ישראל, המשטרה והקק"ל. במקום הישוב הבדואי הלא מוכר מתוכנן לקום יער של הקק"ל.

כוחו של הסרט  באופן שהוא לוכד את חיי היום בצל ההרס. הניסיון להאחז בפעולות הפשוטות, ארוחה ומקלחת לילדים, הכנת שיעורי הבית ואפיית הלחם. הניסיון לקיים את הנורמאליות בתנאים בלתי אפשריים.
ברקע איום ההריסה שלא מאחר להתממש כפי שקרה כבר פעמים רבות. זמזום המסוקים הטורדני הוא חלק מפס הקול של הסרט ושל חייהם של הגיבורים. המסוקים, הטרקטורים והג'יפים הם פניה של המדינה מול בני המשפחה. המדינה מיוצגת כגוף מכני, חסר פנים אטום ושרירותי.  כמו במשחק שכללליו ידועים מראש שליחי המדינה הורסים והמשפחה בונה מחדש בשקט בנחישות כמו מכושפים במנטרה שגם הילדים חוזרים עליה ללא הרף: "כן, כן לבניה- לא, לא להריסה".

אף על פי כן המחיר כבד. שברון הלב שבהרסת הבית, החרדה מפני ההריסה הבאה והנזק הכלכלי הנגרם פעם אחר פעם.
"אמא, אדמה" הוא סרט שמשוך עליו חיוך אירוני קל. המדינה על שלל אמצעיה אינה יכולה לנשים החזקות האלה המסתפקות במועט שבמועט ומסרבות לוותר על חלומן הפשוט לצעוד חופשיות על אדמתן ולבנות עליו ולו אוהל.

נשות אל עראקיב נושכות שפתיים, מפגינות, בונות ולוקחות חלק משמעותי במאבק, אבל בחזית התקשורתית נמצאים לרוב דוברים גברים. רבקטל פיינה עושה עבודה יפה בחילוץ הקול הנשי במאבק של אל עראקיב. חכמה מתגלה כאשה רהוטה וחזקה. היא אינה רק "התורן המרכזי של האוהל" המחזיקה על כתפיה את קיומם של חיי היום היא גם זו שמתווכת בין המציאות הקשה של ההרס החוזר ונשנה ובין ילדיה הרכים. בין דמעה לצחוק היא שומרת על חוסנם הנפשי ועל שפיותה של המשפחה בתנאים הקשים ונותנת להם שיעור חסר תחליף בנאמנות לערכים שהיא מאמינה בהם.

הצעדה היום: מפגן של סולידריות ערבית עם הבדווים בנגב

יותר משלוש מאות איש צעדו היום בצהרים מהשוק בבאר שבע לקריית הממשלה במחאה על מחיקת הכפר אל עראקיב, במחאה על אלימות המשטרה כנגד התושבים ובמחאה על מדיניות הממשלה כלפי הבדואים בנגב.בין הצועדים מנהיגי הקהילה הערבית בדואית בנגב, חברי כנסת ערבים, מנהיגי התנועות האיסלמיות, ופעילי ארגונים אזרחיים.

ברקע הסלמה באלימות המשטרה כלפי התושבים ומעצרי הפחדה של תושבים ופעילים. אליהם מצטרף השבוע מעצרו התמוה של השייח ראאד סאלח מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית, שנעצר באשמת פגיעה כל שהיא בעצים בנגב. עוד הר שיוליד עכבר. באופן מפתיע או לא, נשאר בינתיים הציבור היהודי בנגב אדיש לתסיסה שמתרחשת מתחת לאפו ועתידה להשפיע על החיים בנגב ועל איכותם. עד שתושבי הנגב היהודים יבינו שחלק גדול מהאינטרסים של הבדואים הם אינטרסים של כלל התושבים ולכן יש לעמוד לצדם, ימשיכו הבדואים להיאבק לבדם בסיוע הרוח הגבית של ערביי הצפון.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

הצעדה והעצרת הן יוזמה של "הכרה עכשו", פורום הכולל נציגים מכל המפלגות הערביות הפעילות בנגב, נציגים של התנועות האיסלמיות, הועד המקומי של אל עראקיב, המועצה לכפרים בלתי מוכרים בנגב, שתיל, הפורום לדו קיום בנגב וארגונים אזרחיים רבים אחרים ובשיתוף פעולה עם ועדת המעקב של ערביי ישראל. ד"ר עווד אבו פריח הוא הרוח החיה מאחורי יוזמה זאת. הוא שואב את הלהט מההתמודדות היומיומית באל עראקיב ולדבריו מוכן לעבוד עם כל מי שמוכן לפעול. זה עובד.

חשיבותה של הצעדה הייתה בעיקר בתמיכה ובהזדהות שמפגינים נציגי הציבור הערבי בישראל עם הבדואים. בכך מסמנים ערביי ישראל כי המאבק להכרה בכפרים הבלתי מוכרים הוא מאבק של כלל ערביי ישראל ולא רק של הבדואים. דברים ברוח זו אמרו כמעט כל הנואמים בעצרת שהתקיימה בסוף הצעדה מול בנין בית המשפט בבאר שבע. כיצד יתרגמו את התמיכה הזאת למעשים לא ברור עדין. ברור, שאם בכוונתה של מנהיגות הציבור הערבי בישראל להוביל את המאבק בנגב עליהם להציב יעדים ברורים, להגדיר את גבולות המאבק ליזום ולא רק להגיב, ולהוכיח מחויבות עמוקה וארוכת טווח לנושא.

גם עצם ההתכנסות של "הכרה עכשו" והיציאה לפעולה משותפת של גורמים רבים היא השג חשוב לסולידריות הבדואית בנגב. לראשונה הסכימו גם ראשי מועצות בדואיות בנגב להשבית את הרשויות לאות הזדהות. סולידריות זו אינה מובנת מאליה על רקע השבטיות של החברה הבדואית מחד, ומאידך, הניסיונות הנמשכים של הממשלה להציע לחלק מהתושבים הבדואים פתויים שונים הפוגעים באחדותו של המאבק על האינטרסים המשותפים של הקהילה כולה.

הצעדה יצאה לדרך לאחר חודש קשה במיוחד שעבר על תושבי אל עראקיב והארגונים העומדים לצידם. באמצע ינואר החלה הקק"ל בפעולות ייעור אינטנסיביות  בשטח הכפר. העבודות לוו בסילוק בכוח של תושבי הכפר מהשטח, הריסת מבנים, כליאה של תושבים בתוך מתחם בית הקברות, ירי של אמצעים לפיזור הפגנות ומעצרים.
ההסלמה בפעולות הקק"ל והמשטרה גרמה ללחצים על הקרן הקיימת מצד יהודים בארץ ובעולם ונציגי מרצ פנו להנהלת הארגון ודרשו את הפסקת העבודות באל עראקיב. גם שופטת בית המשפט המחוזי המליצה לקק"ל שלא לנקוט בצעדים בלתי הפיכים עד לבירור תביעות הקרקע באל עראקיב. אולם הקק"ל עד כה ממשיכה בשלה.

בינתיים ממשיכה הועדה המחוזית לתכנון ובנין להדביק צווי הריסה על מבנים לא חוקיים בנגב. קבוצה של גדולה של צווי הריסה ניתנו בישוב הבלתי מוכר עווג'ן הסמוך ללקייה. יש חשש כי ההריסות הבאות בנגב הן כבר חלק ממהלך שנועד לפנות את הדרך להכשרתו של השטח המיועד ע"פ תכניות מתאר שאושרו לאחרונה לבסיס חיל המודיעין "ליקית". על כך בהרחבה בקרוב.

על ההפגנה בערבית